ביתו ויצא לדור בו יחידי בשדה מחוץ לעיר, ואחרי שהוכיח בזה, כי אין סכנה לדור מחוץ לחומה, פג פחדם של יהודי ירושלים והחלו יוצאים למרחב. כשנבנתה שכונה זו החל פועל למען בנין שכונות נוספות והיה נוהג למכור את ביתו ויוצא לבנות לו בית בשכונה חדשה ולדור בה בראשיתה וגם לארגן את מוסדות הצבור בה ולתת שיעורי תורה בבית הכנסת שלה. הוא היה המארגן של הקניות והבנין, עוזר למשתכנים בסידור הלואות ונכיונות מהחלוקה, וכך עבר תחת ידו הון עצום, שנתן פתחון-פה למלעיזים עליו לומר שהוא מתעשר בעסקים אלה, ורק אחרי מותו נודע שלא שלח יד בכספים אפילו בהיתר ולא השאיר ליורשיו שום רכוש ואפילו בית לא. הודות לעמלו ולמרצו נבנו בירושלים החדשה 12 שכונות, והן: נחלת שבעה, מאה שערים, אבן ישראל, משכנות ישראל, מזכרת משה, אהל משה, ימין משה (שלשתן על שם משה מונטיפיורי), כנסת ישראל, עזרת ישראל, זכרון טוביה, שערי צדק, שבת אחים.
כן פעל גם למען יסוד הישוב החקלאי והשתתף בעמלם של מיסדי פתח-תקוה הראשונים, עוד מהזמן כשניסו ליסד את מושבתם ליד יריחו.
נוסף לעבודתו בכתיבה בעתונות חיבר פזמונים מלאי חזון וגימטריאות ורמזים עפ"י קבלה להזכרת זכותם של בוני הישוב ולעידוד בני דורו להמשיך במפעל לבנין ירושלים והישוב, כדי לסלול את הדרך לגאולה השלמה ברוח החזון של אבותיו ורבם הגר"א מוילנה. ביניהם הפזמון "ברית אבות בסערת אליהו" (האיפוס על גבורת ראשוני העולים הפרושים) ו"פרזות תשב ירושלים" (למען הרחבת הישוב מחוץ לחומה) וכן פזמונים רבים אחרים התובעים מאת בני הישוב לצאת לעבודת האדמה ואת סיוע בני הגולה לכך.
אם כי היה דבק מאד בתורה ובמצוות לא היה נגוע בשנאה כלפי בוני הישוב החדש, אף אם לא היו אדוקים בדת. שלשים שנה עמד בראש המוסד העליון של הישוב והיה המעורר, הראש והראשון לתחיה ולבנין שהתחילו בני ירושלים וכשהחלו לבוא העולים החדשים אנשי חובבי ציון, התיחס בהבנה ובידידות לכולם וביתו ולבו היו פתוחים לחלוצים החדשים ולרעיונותיהם. הגיש להם מנסיונו הרב והדריכם בדרכי הארץ וישובה. גם הם והספרדים הוקירוהו על פעלו הרב ומדותיו התרומיות, ושמחתו הייתה רבה לכל מה שעשו יהודים להחיאת שממות הארץ וחיזוק הישוב.
נפטר בירושלים, כ"ז אלול תרנ"ז.
צאצאיו (מאשתו השניה, מרים בת ר' משה פיזיצר) ; פריידא רייזל, ראשה ברכה אשת ר' אברהם צבי הרשלר ובזיווג שני אשת ר' שמואל זאהיל ברעזינסקי, הלל (סופר הועד הכללי, ממיסדי הכפר העברי נוה יעקב), ר' שלמה זלמן (מנהל מכון "שירת ישראל" ומחבר, "שירי שלמה" קומפוזיציות של חזנות), אברהם בנימין (עסקן ציוני באנגליה), רבקה מלכה אשת ישעיה לוריא (מנהל סניף כרמל מזרחי במצרים). מאשתו השלישית, מינה בת הרב זלמן ברי"ל לעווי : משה (חבר מערכת "מורגן ז'ורנאל" בניו-יורק).
יהושע גורודנצ'יק
נולד ברוזינוי, פלך גרודנה (רוסיה הלבנה), בשנת תרל"ה (1875), לאביו אברהם יוסף. למד ב"חדר" עד גיל עשר ובתרמ"ה עלה ארצה עם הוריו ואחיו והתישבו ביפו, ובתרמ"ז השתכנו בשכונת נוה צדק. למד את מלאכת הנגרות, היה מראשוני הנגרים העברים ביפו ועבד בבנינים הנוספים בנוה צדק ובנה שלום, בבניני היקב בראשון לציון (תרמ"ט) ובמושבות יהודה.
נשא לאשה את מרגלית בת יעקב מאיר קוצבסקי מביאליסטוק (נפטרה בירושלים, ט"ז ניסן תרצ"ח).
המשיך לעבוד בנגרות בבניני יפו ותל-אביב, ולאחר זמן יסד תעשית רהיטים שעמדה בהתחרות לעומת תוצרת חוץ.
עזר בבנין בית-הכנסת לפרושים בנוה צדק ויחד עם אחיו בנימין ושמאי נדבו את ארון הקודש שעשו במו ידיהם.
בראשית מלחמת-העולם הראשונה קיבל עליו את הנתינות הטורקית, לבל יוכרח לצאת מהארץ, ואם כי שילם שלש פעמים את מם הכופר מהצבא ("בדל") נלקח לשרות ונשלח לעבוד בנגרות בשביל הצבא בבאר-שבע.
בעת הגירוש הכללי מיפו ותל-אביב (ניסן תרע"ז) יצא עם משפחתו לעקרון, ועלה בידו לחזור העירה מיד עם הכיבוש הבריטי בדרום הארץ.
נפטר בתל-אביב, י"א טבת תש"ג (19.12.42) והובא לקבורה בירושלים.
צאצאיו: אלישבע אשת ראובן חצרוני, מרים אשת אבנר שלוש, יעקב (ז"ל).