ומחנך ב"הרצליה". בתרס"ז נשא לאשה את בתו של ר' אהרן אייזנברג, יהודית. (כעת מנהלת בית הספר העירוני בלפור בתל-אביב). עם שובו לארץ התמסר לבמה העברית. עמד בראש "חובבי הבמה העברית", השתתף בה כבמאי וכשחקן כאחד, העלה על הבמה את "היהודים" של ציריקוב, "האחות הבכירה" לשלום אש, "מלחמה ואהבה" לארנו-ליבושיצקי, "אויב העם" (שטוקמן) לאיבסן וכו'. בחזיונות הגדולים מילא גם את התפקידים הראשיים. השתתף באותה תקופה בהיותו תלמיד במקוה ישראל ב"האור". היה מעורכי "מולדת" אחרי ש. בן-ציון, פרסם שם את רשימותיו ומסותיו: "געגועים" ו"משה", תרגם את "מחיי הדבורים'' למורים מטרלינק. בתקופת פיכמן פרסם ב"מולדת" מאמרים על רוסו, פייר לוטי וכו'. היה מן העוזרים הראשיים ב"החנוך" ופרסם שם מאמרים על "עיפות רוחנית", "הקריאה בביה"ס ובבית" וכו'.
בסוף 1913 יצא לשם השתלמות לחו"ל. למד ב"סורבונה" בפריז ספרות כללית וצרפתית, לשונות שם, תולדות הדתות ומדעי היהדות. שם היה תלמידו של האורינטליסט הידוע פרופ' יוסף הלוי.
כשפרצה מלחמת העולם הראשונה עבר לג'ניבה ושם קבל את התואר Dr. es Lettres . בשנת 1919 פרסם ספר גדול בצרפתית בן 424 עמוד, שחלק ממנו הוגש כתיזה לדוקטוראט, שם הספר הנ"ל: Literature et Tradition על שאלות כלליות ומסורת הספרות העברית - המקיף את כל שאלות הפולקלור והיחס שבין היצירה העממית ליצירה הספרותית, וכו'. הספר זכה לבקורת טובה בכל העתונות הישראלית המדעית.
ב-1919 חזר ארצה, ומאז השתתף כמעט בכל ההוצאות הספרותיות כגון: "מעברות", "מולדת", "החנוך", "קופת הספר", "הנוער והארץ", "דואר היום", "הארץ", "כתובים", "מאזנים" ו"במה'' - בכולם פרסם מאמרים, מסות ורשימות בקורת על סופרים וספרים. בשנת תר"ץ פרסם בדפוס את "איזבל", מדרש חזיון עפ"י אדמונד פלג ובתרצ"ג פרסם את "פני אחי" למוקרג'י.
מלבד זה עסק גם בעסקנות צבורית, נאם, הרצה בשעורי מדע והיה גם במשך תקופה קצרה מזכירה של אגודת הסופרים. נבחר בתור ציר לאספת הנבחרים השניה, בתור ציר בועידה העולמית של "האגודות למען חבר הלאומים" בג'ניבה ביולי 1930.
פרסם גם מאמרים בצרפתית. על מאמריו היה חותם בפסילונימים אלה : ח. בלומברג, חש-בז, בן בגבג, בן יונדב, בן מרים, חיים זלמן, ש. יהודתהון, י. אביזהר, שלמה מונטיפיורי, חיים יהיר, ח"י, ח. ה. בתרצ"ז התחיל עורך סדרת ספרים לחגי העם בשם "מועדים" בהוצ' הלשכה הראשית של הקרן הקיימת לישראל וחברת "אמנות". מסדרה זו יצאו שני כרכים בעריכתו: כרך א' - "חנוכה" (תרצ"ח), וכרך שני יצא כבר אחרי פטירתו בשם "טבת, שבט, אדר".
אחרי מותו יצאו לאור כתביו בשני כרכים. הכרך הראשון נקרא "דמויות", ושני בשם "דברי חנוך".
היה פעיל בלשכת הבונים החפשים: "ברקאי" ובשנים 1937-1933 היה נשיאה הרביעי של הלשכה. הנ"ל וגם ערך את העיתון "הבונה החפשי".
בי"ב חשון תש"א (1940.XI.13) מת ממחלה שחלה בה לפני שלשים שנה. אז נתרפא, אבל המחלה חזרה ושמה קץ לחייו. נקבר בבית העלמין הישן בתל-אביב, בנו: העו"ד יזהר הררי.
אהרן שלוש
נולד באורן, אלג'יריה, בשנת תקפ"ט (1829), לאביו אברהם ולאמו שמחה . קיבל את ראשית חינוכו המסורתי בחדרים שבאורן.
בהיותו בן 11, בשנת ת"ר, עלה ארצה עם הוריו וכל ביתם ועם עוד כמה משפחות באניתמפרש מיוחדת ששכרו להם. ימים אחדים שוטטה אנייתם לפני חוף חיפה, כי בגלל הסערה לא יכלו לגשת אל היבשה, וכששככה הסערה ועלו אל החוף בסירות ראה בטבוע שני אחיו הקטנים אליהו (בן 9) ויוסף (בן 7) יחד עם 18 נפשות כשנתהפכה סירתם. (לזכרם קרא לבנו השני יוסף אליהו , הוא יוסף אליהו שלוש , מבוני תל-אביב).
אחרי שגרו כשנה בחיפה, כחצי שנה בשכם ואח"כ כחצי שנה בירושלים השתקעה המשפחה ביפו. כאן המשיך אהרן ללמוד תורד, מפי הרבנים דוד בן-שמעון