המרכזית של השולטן לבנין בית כנסת גדול על אדמת חצר ה"חורבה". בנסיעותיו אלה קיבל את שם-המשפחה סלומון (על שם אביו זלמן ). בתר"ט יצא בענין זה למסעשליחות שארך ארבע שנים, מהן שנה תמימה באיסטמבול להשתדלות בעד הרשיון הנ"ל (באותו זמן נפטר אביו בירושלים). הרשיון לא הושג אז, אך מהכספים שאסף נבנה בשנת תרי"ד בעזרת הגבאי ר' אריה בן ירחמיאל חתנו של ר' שלמה זלמן שפירא בחצר ה"חורבה" בית המדרש "שערי ציון" ועוד כמה בנימים לת"ת וישיבה, הכנסת אורחים, בתי טבילה, חנויות ועוד כמה בנינים היה מראשי היוזמים ליסוד ישיבת "עץ חיים" ועיבד בשבילה ספר תקנות מתוך השקפה רחבת מעוף, שתהיה מרכז עולמי לתורת ישראל, ובעד פעולתו לטובת הישיבה לא רצה לקבל שום שכר, רק התנה ששנים מצאצאיו יתקבלו בין עשרת התלמידים הראשונים - אם יהיו ראויים לכך.
בשנות תרי"ח - תרכ"ב נדד בארצות גרמניה ואנגליה לאסוף כספים לבנין בית-הכנסת הגדול של ה"חורבה" ולטובת ישיבת "עץ חיים", ובאותה נסיעה השתדל להשיג חסות אוסטרית ליהודי ירושלים ומוסדותיהם, כדי להגן עליהם מפני נגישות השליטים והתקיפים המקומיים.
בתרכ"ד זכה להשתתף בחנוכת בית-הכנסת הגדול.
לשם קיום מצות גאולת הארץ קנה כרם ואדמה נטועה תאנים בכפר בית-חנינא, ובתוך העיר קנה לו מגרש ובו בור-מים. כשהיה צורך במגרשו להרחבת "בתי מחסה" החכיר אותו לתשעים שנה תמורת דירה ליורשיו ב"בתי מחסה".
נפטר בירושלים במגפה ביום ט' חשון תרכ"ו.
יהושע שטאמפר
נולד בעיר סומבאטהלי (שטיינאמאנגר), במערבה של הונגריה, ח' אב תרי"ב (1852), לאביו ר' בנימין , דיין הקהלה, ולאמו חנה . למד ב"חדר" ובבי"ס עממי ותיכוני עירוני ואביו לימד אותו תורה ותלמוד. בגמרו את ביתהספר בן 14 חיבר ספר-לימוד לשפה ההונגרית בגרמנית (שהיתר. אז השפה הרשמית-מאונס בהונגריה), שמצא חן בעיני המנהל והוא שלחו לשלטון-החינוך העליון בהמלצה להדפיסו לשימוש בבתי-הספר. אח"כ נסע ללמוד בישיבת הרב עזריאל הילדסהיימר באיזנשטאדט (במערב הונגריה וכיום באוסטריה) שאמר לחנך בחורים בתורה ובהשכלה כללית, שיוכלו להיות רבנים בקהלות ומוכשרים להשפיע על הדור החדש ברוח הזמן ולהופיע בשם העדה בפני השלטונות ואנשי-מעלה לא-יהודים. (את הרעיון הזה הגשים הרב הילדסהיימר לאחר זמן ביתר שכלול, כשנתמנה לרב העדה החרדית "עדת ישראל" בברלין ויסד שם את בית-המדרש לרבנים). אך אביו של יהושע התנגד להשכלה וחדל מתמוך בבנו. אז עזב יהושע את הישיבה והלך להיות מורה לילדי דודו ר' אלעזר ראב , שניהל משק חקלאי גדול בכפר סנט-אישטוואן והיה היהודי היחיד בכפר ולאחר זמן ממיסדי פתח-תקוה.
בבית רבו ואח"כ בבית דודו ספג את הרעיון של חיבת ציון, כי שניהם היו מראשי הפעילים בתנועה זו, ודודו אף היה גבאי של חברת ישוב ארץ-ישראל מיסודו של הרב צבי קאלישר ועמד בקשרי מכתבים בענין זר. אתו ועם ר' אליהו גוטמאכר , קארל נטר ואחרים. אז הגה הבחור יהושע את הרעיון, שצריך להקים בארץ-ישראל מושבות-ישיבות, שבהן יעסקו עולי הגולה בתורה ובעבודת האדמה. בשנת 1867 הושפע מאד מהתבונה הגדולה של העם ההונגרי, שהשיג זה עתה את חרותו הלאומית ובחר בפעם הראשונה את ציריו אל הפרלמנט שלו, ואז השתוקק לראות גם את עם ישראל מגיע לעצמאותו בארצו ובוחר את מחוקקיו. אמנם ראה לאחר שנה גם את יהודי הונגריה בוחרים צירים לאספה המכוננת שלהם, אך אותה אספה, שבתוצאתה נתפלגו היהודים לשתי עדות אויבות זו לזו, מתחרות ביניהן בהכרזות על נאמנות למולדת ההונגרית ואחת מהן אף פונה עורף למסורת - לא נתנה סיפוק לשאיפותיו הלאומיות היהודיות, ואז החליט, כי מקומו לא יכירנו שם, אלא בארץ-ישראל.
הוריו ניסו להוציא ממוחו את הרעיון הזה, ובראותו כי אין לו כל תקוה להשיג את הסכמת הוריו ועזרתם, יצא מביתם ביום י"ד אדר א' (פורים קטן) תרכ"ט בלי ברכת פרידה, מצויד בחפצים מעטים בתרמילו, ובכיסו פלורין-כסף אחד ומפות אירופה ואסיה, והלך ברגל דרך הונגריה, סרביה, מוקדון עד סאלוניקי. שם נשאר לחג הפסח ואח"כ קיבל בעזרת ה"חכם באשי" (הרב הראשי) כרטיס נסיעה באניה עד איזמיר, ומשם המשיך את דרכו ברגל ועבר את טורקיה, סוריה, בירות, צידון, צפת, ובליל כ' סיון תרכ"ט הגיע ירושלימה.
כאן החל ללמוד תורה בישיבה וקיבל את מחיתו מכולל אונגרן ולאחר חדשים מעטים נשא לאשה את דייכה בת הרב יצחק רוזנטאל שנקרא דאנציגר, (נפטרה בפתח-תקוה, כ"ט סיון תרע"ב) והמשיך ללמוד בישיבה, כדרך האברכים הצעירים בירושלים בימים ההם. אך על שאיפתו המקורית להקמת ישוב חקלאי בארץ לא ויתר, וכשהחלו כמה מאנשי ירושלים, ובראשם יואל משה סלומון, דוד מאיר גוטמן, דודו ר' אלעזר ראב ואחרים, להתארגן לפעולה מעשית לשם החיאת הארץ ויסוד מושבה חקלאית, הצטרף אל הראשונים, השתתף בלבטיהם בנסיון לרכישת אדמה