והתנסה עם הישוב במאבקו. בשנת תרפ"א בקר ביוגוסלביה החדשה ובשובו העלה את הוריו עמו לירושלים. מראשית תרפ"ב נהל אח הת"ת, הגדול באזמיר, ועזר לארגן שעורי ערב לעברית בפרברי העיר הנ"ל. בין תרפ"ג לתרפ"ח מלא שרותים שונים במשרדי ההנהלה הציונית בירושלים, במחלקת העבודה, במזכירות הכללית ובלשכת העתונות. עם סגירתה של הלשכה הנ"ל בה שמש כמזכיר אחראי, בעקב חיסול פעולותיה לזמן מה, נסע לבואינוס איירס שבארגנטינה, בה עזר לעריכת "הבימה העברית" והורה בביה"ס לקהלת יהודי מרוקו. מקץ שנה שב לארץ בעצם ימי מאורעות תרפ"ט. הוזמן לכהן כמזכיר כללי לעדת הספרדים, תפקיד שהוא ממלא עד היום.
נשא לאשה את שרה בת בנימין חכים.
נטל חלק והקדיש הרבה מעתותיו בפעולות הסתדרות "חלוצי המזרח", ואח"כ "התאחדות עולמית של היהודים הספרדים", שהיה אחד מחברי הנהלתה המסורים בפרט כשהעסקן משה דניאל די פיג'וטו עמד בראשה. נתן ידו לכל מפעל חברתי מועיל, שראה בו ברכה לישוב, לארץ ולעם. השתתף בפרי עטו בעתונים ובמאספים עברים שונים החל מ"החרות" של חיים בן עטר בשנת תרע"ב ואילך. מתוך נטיתו המיוחדת לחקר עתוני א"י ושל ארצות המזרח, פרסם מאמרים ביבליוגרפיים מרובים על נושא זה, בקבצים לתולדות העתונות הארץ ישראלית, שיצאו בעריכת המנוח דוד יודלביץ וזלמן פבזנר.
חבוריו הספרותיים המקוריים שראו אור: יהודי המזרח בא"י חוברת א' (תרפ"ח) וחוברת ב' (תרצ"ח), משכיות לבב, על מעם לועז, גלגולו וגורלו של ספר קורא הדורות בלשון ספרדית לאדינו.
ערוכים לדפוס: יהודי המזרח בא"י, ח"ג וח"ד ; גולה וגאולה, על התנועה המשיחית ונושאיה; שארית ואחרית, סקירה ביבליוגרפית על העתונות היהודית בספרדית-לאדינו; עטרת גאות, פרקים לתולדות הספרות היהודית בשפה הספרדית לאדינו ; משוט בארץ, זכרונות ומסעות, לארכה ולרחבה של אדמת המולדת; לבדד, רשמי דרך, ספורי הוי, מחזות, מסות, מחקרים ולקוטי מאמרים; ירושלים ושכונותיה, לקורות התפתחותה של העיר הקדושה.
צאצאיו: כלילה ; יגאל ; בנימין דוד ; יהורם.
הרב ד"ר אברהם מיכל לבסקי
נולד בעיר העתיקה בירושלים, י"ז אייר תרנ"ד (1894), לאביו ר' חיים יוסף שנקרא לומזר על שם עיר-מוצאו לומז'ה, קרובם של הרב ר' ברוך לבסקי מקריניק ושל הרב ר' יהושע ליב דיסקין מבריסק.
בן עשר נתקבל למחלקה הגבוהה בישיבת עץ חיים, ואח"כ בישיבת מאה שערים ובישיבת תורת חיים, הצטיין בלמודיו, נתחבב על גדולי הר בנים והוסמך לרבנות. השתלם גם בהשכלה כללית ובשפה האנגלית וקיבל שיעורים ושלח חיבורי בחינות על-ידי מכתבים ממכון בינלאומי להוראה במכתבים. בן 19 נתמנה למורה ראשי בבית-ספר "נצח ישראל" בחיפה בהנהלת הד"ר. משה אוירבאך וקיבל מכתבי-שבח על עבודתו מהרב ר' יעקב משה חרל"פ, מהחכם באשי וראשון לציון מירושלים ועוד רבנים. במלחמת-העולם הראשונה היה בין הגולים לאלכסנדריה של מצרים. שם יסד בעזרת הגביר ר' א. סלוצקין בית-ספר עברי וניהל אותו, והרבנים. הספרדים ובראשם הרב אברהם אביכזיר חיבבוהו מאד. כשחזר ארצה אחרי המלחמה היה מורה ראשיברחובות ואח"כ בעקרון.
באביב 1921 יצא לאמריקה להשתלם בלימודים. נתקבל לרב ומחנך בקהלת גרינוויטש. למד באוניברסיטה של מדינת אינדיאנה בעיר אינדיאנאפוליס והוכתר בתואר דוקטור לפילוסופיה. למד על-ידי חליפת מכתבים במכון לרואי-חשבון שבעיר סקרנטון, מדינת פנסילבניה, והוסמך לרואה-חשבון. אח"כ נתמנה לרב ומטיף באגודת "חובבי תורה" בברונקס שבניו-יורק ושם הוא מכהן עד היום.
עוסק בעבודה ספרותית פוריה ומוצלחת בעברית, באידית ומאנגלית. פרסם כמה מאמרים ומסות בעברית על נושאים בתורה ובחכמת ישראל בירחונים. ושבועונים בארצנו, באירופה, באמריקה הצפונית והדרומית ; כחמשים מאמרים ומסות בעתונים יומיים. ובשבועונים באידית באמריקה הצפונית והדרומית; רומנים גדולים וקצרים באידית שנדפסו בהמשכים בעתוני אמריקה הצפונית והדרומית על נושאים מתולדות עם ישראל וחייו בזמננו, ומקצתם הופיעו גם בספרים. ביניהם : "נשמות מוצלות", "גבור איסט סייד", "על סף התהום", "גבורי החשמונאים" (מקצתו הופיע גם בעברית), "אלכסנדר מוקדון ושמעון הצדיק", "במאבק למען ארצנו", וכמאה סיפורים. קצרים באידית. הולך ומדפיס בעברית קובץ של מאמרים ומסות בשם "ילקוטי" וקובץ שירים בשם "נצני אמירי", ומכין לדפוס רומן גדול בעברית