בשם "בשערי ירושלים" ובאידית קובץ דרשות מסורתיות בנוסח מודרני. מכין לדפוס באנגלית קובץ מסות על ענפי-מדע שונים שכתב בשביל האוניברסיטה שלמד בה, ושני רומנים באנגלית (אחד בצורת סצינאריו), ותרגם שני רומנים מאידית לעברית.
פעיל למען בנין הארץ וביחוד למען מוסדות התורה בארץ. משמש נשיא הועד האמריקאי להוצאת האנתולוגיה העממית "ילקוט המועדים" בעברית ובאידית, שההכנסה ממכירתו מוקדשת, ביזמת הרב הראשי רי"א הרצוג לחיזוק הישיבות בארץישראל.
יחיאל מיכאל שפירא
נולד בכפר נובה מיכאילובקה, פלך טאווריה (קרים), דרום רוסיה, בשנת תרכ"א (1861), לאביו ר' יצחק צבי (ממשפחת רבנים מליטא, שהעמידה 40 רבנים מתוכה, והוא היה הראשון במשפחה שלא רצה להתפרנס מהתורה ויצא להתישבות חקלאית מטעם הממשלה הרוסית לדרום ואח"כ נשאר שם עוסק במסחר) ולאמו ביילה . קיבל חינוך מסורתי מפי מלמדים ומפי אביו ולמד בבית-ספר תיכוני ממשלתי בעיירה טוקמאק.
נשא לאשה את עלקה בת ר' שרגא פייבל הכהן זימים אחדים אחרי החתונה עלה ארצה עם אשתו ועם הוריו וכל צאצאיהם בראשית שנת תרמ"א והתישבו זמנית בירושלים. אח"כ, כשהתנחל אביו בפתחתקוה יצא גם הוא אל הנחלה, בנה את בית המשפחה בכפר יהודיה והלך לעבוד בשדה בפתח-תקוה, ואח"כ בנה את ביתו בפתח תקוה יחד עם יתר המתנחלים. נשא בכל העול הקשה של עיבוד משק הוריו ואחיו הקטן אברהם עוזר על ידו, כי האב היה כבר מזדקן וחלש ובלתי מסוגל לעבודה המפרכת. ערביי הסביבה הכירו אותו כראש המשפחה ומנהל המשק, ולכן בינו את אחיו הקטן בשמו - וקראו לו אברהים מיכל (לאחר זמן נשתנה שמו בפיהם לאברהים מיכה , הוא אברהם שפירא גבור פתח תקוה). עזר גם בניהול המשק של אחיו למען יוכל להתמסר לשרותו בשמירה ובהגנה על המושבה. עבד זמן-מה גם כפועל מטעם פקידות הבארון בנימין רוטשילד. עבד כל ימיו בשקידה מבוקר השכם ועד הערב, עסק בפלחה, בנטיעת כרמים ופרדסים והקים לו משק לתפארת. היה במשך כמה שנים חבר ועד המושבה ובמוסדות צבוריים, חבר בלשכת "אחוה", עוזר ויועץ טוב לפונים אליו, מכובד על הבריות, משכין שלום בין בעלי סכסוכים, כיהודים כערבים, שקיבלו את הכרעותיו באמון ובכבוד. נדב מאדמת פרדסו לביתהקברות של המושבה.
שמונה בנים ובנות ילדה לו אשתו וכולם מתו עליו בעודם קטנים ואף היא נפטרה בראשון לציון, ו' חשון תרנ"ה. אח"כ נשא את שרה בת קלמן סווא טיצקי , מראשוני פתח תקוה, שעלתה ארצה בתרנ"ה ובגלל הגזירות הטורקיות על העליה היהודית, שנשמרו אז בכל חומר הדין התחפשה כנזירה רוסית וכך באה ארצה בחבורת עולי-רגל רוסיים. גם שנים מ-4 הילדים שילדה לו מתו בעודם קטנים.
נפטר בפתח תקוה, כ"א תשרי (הושענא רבה) תרפ"ה.
צאצאיו: יצחק צבי (אכר בפ"ת), רבקה אשת הד"ר ויקטור גרינוואלד , עורך-דין וקונסול צ'כוסלובקיה בתל-אביב.
צבי לוביאניקר
נולד בקופיצ'ינצה, מחוז טרנופול, מזרח-גליציה, כ"ד סיון תרנ"ה (1895), לאביו ר' אברהם יוסף (תלמיד-חכם, מראשי חסידי הוסיאטין, שנאסר ע"י הרוסים בימי המלחמה העולמית הראשונה בזמן כבוש גליציה ונשלח לסיביר לגרוש בתור "ערב" כב"ב הקהלה היהודית, עלה לעת זקנתו לא"י וחבר ספר "חוט המשולש ברכי יוסף", פלפולים וחדושים ודרושים על התורה ומפרשים בשני חלקים (ירושלים, תרפ"ט ותרצ"ד) ממשפחת הרב אלכסנדר זיסקינד בעל "יסוד ושורש העבודה"; עלה ארצה בתרפ"ד), ולאמו העני לאה אלטה בת ר' יצחק בלונדר (מצאצאי האדמו"ר ר' דוד ממיקולאייב, מתלמידי הבעש"ט). קיבל חינוך תורני-חסידי בחדרים ובבית-המדרש של האדמו"ר הקופיצ'יניצי ר' יצחק מאיר השל (חתן האדמו"ר מהוסיאטין). ב-1912 יצא לניו-יורק ועבד כפועל בבית-חרושת לבגדים. היה פעיל בארגון העובדים כאיש-אמונים של האגודה המקצועית ויו"ר ועד פועלי המקום. בציוני עוד מביתו היה פעיל גם בתנועת "פועלי ציון" כחבר ועד הסניף של יוצאי גליציה (בראשותו של ד"ר לאסט מריישא) ואח"כ גם כחבר הועד העירוני, ציר ועידת פוע"צ בבוסטון ב-1916, חבר ועד סניף 67 של אנשי מיעלעץ ב"נאציאנאלער ארבעטער פערבאנד" (איגוד הפועלים הלאומי היהודי),