כי לא לזה נוצר, וכשבאה לידו הזדמנות לשוב ולהחליף "סיפא" ב"ספרא" עזב את הוח"ס וקבל על עצמו את עריכת המדורות: הספרותי, הציוני וידיעת א"י באנציקלופדיה "אשכול", שיצאה בברלין.
בש' 1932 יצא בשליחות הקהק"ל לפולין ולליטא וכשחזר משליחותו זו פרסם את רשמיו בספר מיוחד: "הציונות בפולין".
בש' 1933 נמסרה לידו עריכת "ספר תל-אביב", שחלקו הראשון יצא בתרצ"ו. מחצית הספר, יותר מעשרים גליון דפוס, כתובה בידי עצמו.
בפרק זמן זה החל לערוך וסדר מחדש את "ספר הבדיחה והחדוד". מהספר הזה יצאו במשך השנים תרצ"ה - תרצ"ח שלשה כרכים. "ספר הבדיחה והחדוד" הוא גולת הכותרת של עבודתו הספרותיתפובליציסטית.
לא נסגר רק בד' אמות של ספרות ומחקר בלבד. את מאמריו על שאלות היום היה מפרסם ב"הארץ", ב"דואר היום" (בימי "המשפט הידוע"), ב"דבר", ב"בוסתנאי" וב"הבקר". במשך חצי שנה היה גם מעורכי "הבקר". ב"בוסתנאי" וב"הבקר" פרסם דברי זכרונות בצורה ספורית בשם "נזכרתי" ומאמרים פובליציסטיים בשם "לפעמים".
בשנים תרצ"ד - תרצ"ה התחיל עורך ירחון מוקדש לדברי ימי הישוב בשם : "מימים ראשונים".
היה אחד מטובי הפובליציסטים שלנו, איש המצפון, בעל לב ער והצטיין ביכולת הבטוי. בכשרון הנתוח שלו ובריכוז כל כח מחשבתו נלחם כל ימיו מלחמת הציונות, ובלי משא פנים היה מעביר תחת שבט הבקורת שלו כל תופעה, שראה אותה כנסיגה מדרך המלך של הציונות השלמה. בספריו ובמאמריו לתולדות חבת ציון זכה לכתר ההיסטוריון של אותה תקופה. פעולתו הספרותית על שדה הפולקלור העברי הקנתה לו שם של אחד המומחים הגדולים במקצוע זה ושלשת הכרכים של "ספר הבדיחה והחדוד" הנם ספר עממי במלוא משמעות המלה. מזמן לזמן היה מקדיש את עטו לעניני בקורת ספרותית, לעיצוב דמויותיהם של אישים ספרותיים ולפרובלימות היצירה האמנותית בכלל.
יותר מארבעה חדשים התהפך במכאוביו, עד שבא המות וגאלו. נפטר בתשיעי לחדש אייר תרצ"ה בתל-אביב ונקבר בבית הקברות הישן. על שמו נקרא רחוב בתל-אביב.
אחרי פטירתו החליטה "ברית ראשונים" (שנוסדה ביזמתו) לקיים את בקשתו-צוואתו ולהוציא לאור את מבחר כתביו הפובליציסטיים. ההחלטה קוימה וכבר הופיעו שני כרכים, המחזיקים 950 עמודים מכתביו הנבחרים.
צאצאיו : אליקום ; יונתן; תהילה ; הדסה.
שלום שווארץ (בן-ברוך)
נולד בכ"ה כסלו תרמ"ח (16.11.1887) בבאלטה (פודוליה), לאביו ברוך שהיה מורה ומחנך, ספוג תורה ותרבות (פרסם בסוף ימיו ספר זכרונות חשוב על ההווי של יהדות רוסיה במאה התשע עשרה).
למד בחדר, בבית ספר עממי ממשלתי, בגימנסיה ממשלתית ובאוניברסיטה באודיסה וגמר בה את חוק למודיו במחלקה ההיסטורית-פילולוגית.
באוקטובר 1906 פרסם את מאמרו הראשון, ומאז ועד היום הוא עתונאי מקצועי.
לציונות נצטרף מראשית התבגרותו. יסד עם 4 חברים בשנת 1906 את ארגון "הבילויים החדשים", במטרה לעורר בקרב הנוער תנועת עליה לא"י והתמסרות לכל ענפי העבודות החלוציות שם. תודות לפעולתם, עלו לא"י כמה מאות צעירים מרוסיה ומהארצות הסמוכות.
בקיץ 1906 השתתף בארגון הכל-רוסי של הנוער הציוני '"התחיה". שעל היוסדו הוחלט בועידת פינסק.
בשנת 1907 פרסם חוברת תעמולה באידיש בשם "דער שקל". החוברת הזו הוחרמה אחר כך ע"י הממשלה הצארית והמחבר ביחד עם המו"ל ד"ר יוסף ספיר נידונו למאסר, אך בחגיגות יובל בית רומאנוב קבלו חנינה.
היה חבר מערכת העתון הנפוץ ביותר בדרום רוסיה "אודיסקיה נובוסטי". ערך (1917-19) את השבועון הציוני "יברייסקאיה מיסל".
היה ראש ציוני הגליל האודיסאי, חבר העיריה והקהלה, השתתף בכנסיה הכללית של יהודי אוקראינה שנתכנסה בקיוב בשנת 1918.
עלה לא"י בניסן תר"פ (1920) ונתקבל לעבודה במערכת "הארץ" עד תרפ"ג. בפרקי-זמן מסוימים היה סגן עורך ועורך.
בשנת תרפ"ג הוציא במשך זמן-מה בירושלים עתון יומי עברי בשם "ארץ ישראל". הנהיג בו שני חידושים לעתונות היומית, שאחר כך ניצלו אותם יתר העתונים ("דאר היום" ו"הארץ"): היה עתון בוקר