רץ וביסוס הישוב. השתתף ביסוד שכונת נוה שאנן על הכרמל והיה ממתישביה הראשונים.
נשא לאשה את דינה בת יצחק יוסף מרגליות מירושלים.
בתמוז תש"ו הועבר לנהל את בנק בדקלים בתלאביב. בזמנים הקשים העוברים על הישוב הצליח להשיג את הסכמת ההנהלה הראשית שבירושלים לתת הלואות בסכומים גדולים לישובים חקלאיים, לקבוצים ולמפעלי הכלכלה של הישוב לכל ענפיהם.
ישעיהו ליפשיץ
נולד בבוריסוב, פלך מינסק (רוסיה הלבנה), בשנת תרל"ד (8.3.1874), לאביו זאב. אחרי חינוך מסורתי שקיבל בעירו נסע לאיסטמבול כבן 13, והוא אז יתום מאביו, והשתלם בעבודות בנין, בעיקר במסילות-ברזל, כבישים וגשרים, שבנו אז חברות גרמניות ברחבי טורקיה לפי הזמנת הממשלה הטורקית - והגיע למומחיות בעבודות אלה.
נשא לאשה את שרה בת זאב זילברשטיין. בתרס"ג עלה ארצה ועסק בהקמת בנינים.
בשנות 1911/14 עבר בשרות הממשלה הטורקית בעבודות בנין וסלילה בקוי מסילות-הברזל חיפה-דמשק ובקו הרכבת בצפון סוריה-לבגדאד לפי התבנית הגרמנית הגדולה.
אחרי סיום מלחמת-העולם הראשונה עבד בהקמת תחנות הרכבת בארץ, בסלילת כבישים ובבנין גשרים, וכן בבנין בתים רבים לפיתוחה והרחבתה של עיר תלאביב במרכז בעלי-מלאכה ובמרכז המסחרי, ועוד.
נפטר בתל-אביב, כ''א מיון תש"ה (3.6.45). צאצאיו: אברהם, בתיה אשת פרץ, זאב (גיוס, בפאריס), צבי (הרמן), יוסף.
אורי (שמואל) קיסרי (קייזרמן)
נולד ביפו, ג' אב תרס"א (19.7.1901), לאביו האגרונום נתן קייזרמן (חבר הועד הפועל של חובבי ציון ביפו, מנהל המושבה באר-טוביה בראשיתה, מנהל בנק אפ"ק ביפו ובחיפה, יו"ר ועד הקהלה בחיפה ועסקן ישובי נודע) ולאמו מרים בת ר' אב רהם דב קרוגליאקוב (מראשוני חובבי ציון באודיסה), המורה הראשונה לפסנתר ביפו.
למד בגמנסיה "הרצליה" בתל-אביב, בביה"ס הריאלי בחיפה, באוניברסיטה ובבית-ספר לעתונות בפאריס. קיבל חינוך מוסיקאלי להלכה ולמעשה (בכנור) והושפע מהספרות הרוסית ומהתרבות הצרפתית.
בשנות 1922/24 היה פקיד בבנק אפ"ק ביפו ובחיפה. עזב את הבנק ויצא ללמוד לחו"ל וב-1926 היה סופרו של "דבר" בפאריס, ומשחזר ארצה המשיך לפרסם בו פיליטונים. אח"כ עבר לכתוב ב"הארץ" ושוב יצא לפאריס ומשם כתב בקביעות ב"דואר היום". כתב גם בעתוני פאריס (בעתון-הערב השמאלי "לה סואר" וב"לא וואלונטה"). חזר ארצה והמשיך לכתוב ב"דאר היום" ובשנות 1931/32 היה בו מזכיר המערכת ועורך-לילה.
מ-1937 הוציא וערך את השבועון "תשע בערב" ובדצמבר 1946 הרחיב אותו לשבועון מצויר גדול, ישובי, כלכלי ומדיני בשם "העולם הזה". כותב בקביעות ב"הארץ" וב"ידיעות אחרונות" מאמרים ופילימונים.
במאמריו הוא כותב על כל שאלות החיים אבל תמיד גישתו "אנושית". מתרחק מעסקנות צבורית ומפלגתית ושומר על עצמאותו ועל חופש הכתיבה לפי הכרתי וצו מצפונו, בלא להיות קשור בגוש צבורי.או פוליטי כל-שהוא. לעומת זה תובע ברשימותיו את זכותו של האדם באשר הוא, כקטן כגדול. נאמן לקוו זה דרש במאמרים רבים את הסרת ה"חרם" הישובי מעל חברי המחתרת העברית "נילי", פרסם בהארה נכונה את פעולותיהם והציגם לפני הישוב כלוחמים שהקריבו חייהם למען העם והמולדת.
נחשב בין העתונאים הפופולריים ביותר והמונים קוראים את מאמריו. לפיליטון העברי הכניס נימה מיוחדת, תוססנית, לפי מיטב הסגולות של ענף