בתש"ג ניסה עם שותפו הנ"ל ליסד בית-חרושת ליהלומים בצפת לשם הכנסת פרנסה ועבודה, ומשלא עלה הדבר בידם רכש יחד עם שותפים את ביתהחרושת ליהלומים "אוריון" בנתניה. באותה שנה רכש יחד עם זאב פרל את המרכז המסחרי שנבנה אחרי פרעות תרפ"ט על-ידי קרן הנאמנות לארץ-ישראל, שכללו את הבנינים, בנו אולם-קולנוע (היחיד בעיר) והוסיפו בנין לתעשיות קלות, וכשנוסדה החברה לפיתוח צפת מכרו לה את הרכוש הזה.
בתש"ה רכש יחד עם בניו וחתניו את רוב המניות של חברת "גינוסר", בעלת מלון "אלישבע", הגדול בבתי-המלון בטבריה, ומאז הוא יו"ר החברה.
חבר בעירית צפת משנת תרפ"ז ומכובד גם בעיני הערבים. חבר הועד הפועל של קהלת צפת משנת תר"ץ והשקיע מרץ ויזמה בעבודת פיקוח והדרכה בבנין מקוה היגייני ומודרני.
ער ומסור לפיתוחה ובנינה של צפת, פעיל בועד למען צפת וניהל בזמנו מו"מ עם מאיר דיזנגוף וד"ר הכסטר מקרן העזרה למען החיאת צפת. ארגן מטעם ועד הקהלה את הערבות לחברת החשמל והשתתף בערבות פרטית ב-500 לא"י לשם הכנסת החשמל לצפת. עומד על משמר הרכוש היהודי בצפתי לבל יעבור לידי זרים.
צאצאיו: יעקב, אילה-הינדה אשת זאב אדלר (בעל מלון אדלר בטבריה), שרה אשת שלמה פרידמן (בעל מלון פרידמן בצפת), מאיר (עסקן הנוער) ויצחק.
אליעזר ליפא ברנבלום (אלתר קוסובר)
נולד בקוסוב, פלך גרודנא, צפון פולין, בשנת תרט"ז (1856), לאביו משה ולאמו מלכה. בשנת תרכ"ד עלה ארצה עם אמו והתישבו בירושלים. למד בחדרים ובישיבות. נשא אשה. התבסס במובן כלכלי בעיר העתיקה בירושלים, בה ישב רוב ימיו, ידע יפה את שפת הערבים ומנהגיהם וקשר קשרי ידידות עם רוב פקידי השלטון. השתמש בקשריו אלה לתווך בין הישוב העברי שבעיר ובין השלטונות וכן לעזור לגאולת קרקעות להרחבת שטח הבנין של היהודים.
חצרו הגדולה והמתוחה בקרבת מקום המקדש שימשה במשך עשרות שנים אכסניה לעולים ממזרח אירופה.
בתרס"ה עזר לדוד ילין ולועד חברת "זכרון משה" לקנות 48.426 אמות קרקע מאת משפחת אל-כאלדי לבנין השכונה זכרון משה, שגם הוא בין הראשונים שבנו בה את ביתם, וכן השתתף ביסוד בית-הכנסת "אהל משה" שבשכונה.
היה ידוע בירושלים בכינוי "אלתר קוסובר" על שם העיר שבא ממנה.
בשנות מלחמת-העולם הראשונה היה אחד המוכתרים של היהודים האשכנזים ובתפקידו זה עזר ליהודים רבים להתאזרח ולהנצל מנגישות שלטוניות רבות, שפגעו בראש וראשונה בנתינים זרים, אך גם על היהודים נתיני השולטן לא פסחו. נפטר בירושלים, י"ח תמוז תרפ"ח.
צאצאיו: משה, עו"ד יוסף (ז"ל), עו"ד שלמה (טבריה), אלקה אשת ירחמיאל מיליקובסקי, רבקה אשת אברהם יצחק גודוביץ, שטישה אשת אשר וורטמן, הינדה אשת שמעון אברהם וצפורה אשת יצחק מנדלמן.
אשר בן-דוד (גולדברג)
נולד בוארשה, פולין, בשנת תרנ"ה (12.8.1895), לאביו שמואל משה גולדברג , סוחר תבואות, ולאמו פראדל לבית מרקוזה . בהיותו בן שנה עכרו הוריו לגור בקניגסברג שבפרוסיה המזרחית. שם קיבל חינוך יהודי מפי מורים פרטיים וכללי בבית-ספר ממשלתי גרמני.
בתרס"ז עלה ארצה עם אביו, ולאחר זמן נתקבל כפקיד במשרדו המסחרי של מ. דיזנגוף ועבד בו עד שנת תרע"ה.
היה מראשוני מיסדיו של המכבי ביפו, מעמל מוכשר וחובב-ספורט מובהק, חבר קבוע בועד המכבי, שנבחר אליו בכל שנה מחדש, והכניס סדר בעבודה.
במלחמת-העולם הראשונה התנדב בשנת תרע"ו לצבא הטורקי ושירת בו כקצין סניטרי וכקצין מקשר עם הצבא האוסטרי ואח"כ עם הגרמני.
אחרי כניסת הצבא הבריטי התנדב לגדוד העברי הארצישראלי, שירת בו בדרגת סרג'נט מיג'ור ועמד בכל תוקף על משמר הסדר והמשמעת בפלוגתו והוכיח בכך שגם היהודים אינם חסרים כושר צבאי למופת.
אחרי פירוק הגדוד העברי נכנס לשרת במשטרת הארץ (ב-1920) והגיע עד לדרגת קפטין. היה סגן מנהל בית-הספר לשוטרים, סגן מפקד המשטרה במחוז יפו ומפקד משטרת תל-אביב. ב-1924 קיבל את אותהכבוד (M.B.E.).
בתרפ"ו עבר מהמשטרה לשרות במחלקת המכס בחיפה. בתרפ"ט נתמנה לממלא מקום מנהל המכס ביפו, וכשנפתח נמל תל-אביב העריכה הממשלה את