כשרונו ואת נאמנותו לתפקיד ומינתה אותו למנהל המכס בנמל ובתחנת-הרכבת של תל-אביב ובמשרה זו נשאר עד יום מותו.
היה לו חלק בהסרת מכשולים רשמיים לקבלת הרשיון לפתיחת נמל תל-אביב, ובתפקידו היה איש משמעת, מחמיר על עצמו ועל אחרים בדרישת סדר ומשמעת ונלחם בתוקף בכל נסיון שנתגלה מצד פקידיו או מצד אזרחים להכניס שיטות של שוחד ושחיתות לענף השרות שהוא אחראי לו. אך בחיים הפרטיים היה איש-חברה נעים וחביב על מכיריו.
ב-1927 נשא לאשה את ורדה בת אלימלך רוטשטיין , שעלה ארצה ב-1924 עם משפחתו מדונאיבצי שבפלך פודוליה (אוקראינה).
היה יהודי לאומי וציוני נאמן, קנאי לעברית ולתוצרת הארץ.
כשנוסדה בתל-אביב המשטרה המיוחדת ב-1940 נתמנה למארגנה ומפקדה, השקיע הרבה מרץ באימון אנשיה והעלה אותה לרמה גבוהה.
עמד בראש ארגון החיילים המשוחררים מהגדודים העברים שבמלחמת-העולם הראשונה והיה יו"ר הסניף התל-אביבי של "הלגיון הבריטי" (איגוד חיילים משוחדרים מסונף לאיגוד הבריטי).
נפטר בתל-אביב, י' שבט תש"א (7.2.41). צאצאיו : עליזה, אלכסנדר. אחיו משה גולדברג ז"ל היה מנהל סניף בנק אפ"ק בצפת.
אלעזר ראב
נולד בכפר סילאש, במערבה של הונגריה, בשנת תקפ"ח (1828), לאביו ר' שלמה , תלמיד-חכם אמיד, סוחר וחוכר-אדמה, שעלה ארצה לעת זקנה, סמוך לשנת תרכ"ה, השתקע בירושלים, לבש מלבושי המזרח בילידי הארץ והצטרף לעדה הקטנה של תלמידי ה"חתם סופר" שעלו מהונגריה לפניו.
אלעזר בנו למד בחדר ובישיבה, אח"כ עזר לאביו במשק ובמסחר, למד הונגרית וגרמנית, ובשבתות ובערבים היה הוגה בתורה עם אביו ועם בעל-אחותובנימין שטאמפר (אביו של ר' יהושע שטאמפר ). בסערת המהפכה של שנת 1848 היתה לו ולגיסו הנ"ל הרפתקה לא-נעימה בנדודיהם בקרואטיה להמלט מפני הסערה : נטפלה עליהם אשמת רצח כומר הכפר שלנו בו, הג'נדרמים הצילום לבית-הסוהר מידי ההמון שעמד לתלותם, ורק לאחר חודש שוחררו, כשנמצא הרוצח האמתי.
משנשא אשה התישב בכפר סנט-אישטוואן, חכר אחוזה ועסק בחקלאות בשיטה משוכללת למופת, היה מכובד ומחובב על האכרים, שבחרו בו לזקן הכפר ולבוחר מיופה-כח בבחירות לפרלמנט ההונגרי הראשון בשנת 1867 (תרכ"ז). אך באותה שנה הננו מוצאים אותו גם בשורת הפטריוטים היהודים, שעיניהם ולבם לציון. (יהושע שטמפר בן-אחותו, שהיה אצלו בכפר מורה לבניו יהודה ומשה שמואל, עלה ארצה באותה שנה ברגל ). באותה שנה נענה לקול-הקורא של הרב צבי קאלישר וקיבל עליו את התפקיד של גבאי מקומי לחברת ישוב ארץ-ישראל. (בכתב-הגבאות מציינים אותו בתואר: איש חיל, פועל צדק, אוהב אדמת קודש, מגזע תושב ירושלים ת"ו ), וכן החליף מכתבים בענין ישוב ארה"ק עם קארל נטר ועם הרב ר' הלל ליכטנשטיין חותנו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר מקולומיה.
בשנת תרל"ה עלה ארצה עם משפחתו והתישב זמנית בירושלים, כדי להכין מכאן את התישבותו על הקרקע יחד עם יהודים אחרים. לעת-עתה החל עוסק בתעשיה חקלאית, בעשית גבינה שמכר לאירופאים שבירושלים, ובשנת תרל"ו התקשר עם דוד גוטמן, יוסף טריוויש ואברהם הורביץ לאגודה אחת בשם "גאולת הארץ". אח"כ הצטרף ליוזמי פתח-תקוה ולבוניה הראשונים, ויחד עם יהודה בנו עבד במרץ ובהתלהבות ובהקרבה בבנין בית חומר ובחרישה וזריעה במקוםהמושב הראשון ליד הירקון ובהדרכת שאר החברים בחקלאות. הקדחת ושאר המחלות והצרות מוטטו את בריאות המתישבים ופגעו גם באשתו ובו, וכשעזבו אחרוני המתנחלים את המושבה (על מנת לחזור) בפרוס שנת השמיטה תרמ"ב, יצא גם ר' אלעזר ומשפחתו לירושלים, ושוב פנה לתעשיה חקלאית שהיה מומחה בה : לעשית יין מענבי סביבות ירושלים.
כשנתחדש הישוב; בפתח-תקוה כבר היה ר' אלעזר זקן קצת ותשוש מאד מהמחלות ולא יכול לחזור אל המושבה והחקלאות, אך את בניו שלח להשתתף בהחיאת הישוב החקלאי.
נפטר בירושלים, כ"ב תשרי תרס"א. צאצאיו: דבורה, יהודה (בן-עזר), חנה אשת חיים פרלקוארט, משה שמואל וטובה אשת יעקב גרין (אבי משפחת י. גרין ושות').
שמחה שולמאן
נולד בטבריה, אדר תרי"ט (1859), לאביו ר' אריה ליב . למד בת"ת ובישיבה. נשא לאשה בת סופר סת"ם צפתי שבא מווארשה. למד ממנו את המלאכה הזאת וחי עליה בעוני ובדחקות, שהכריחוהו לצאת במסע