הרב ברוך מנדלבוים (ר' ברוך טורובר)
נולד ברוסיה בשנת תקצ"ה (1835) לאביו ר' מרדכי לייב הדיין , מצאצאי רבי יואל סירקיס , בעל הב"ח (פירוש "בית חדש" על ספר-ההלכה ה"טור"), נין ונכד לר' ליב אמדור ולר' שמשון מאוסטרופולי , ולפי הקבלה במשפחה מגיעה שלשלת יחוסו עד רש"י ועד דוד המלך. למד בישיבות והגיע לדרגת גאון וגדול בתורה ובחסידות ובפילוסופיה הדתית ודרשן מפורסם, שהטיף לעליה לארץ הקודש כדי לחיות בה, ורבני ליטא כינוהו בגלל גאונותו בתואר "החרש והמסגר". היה רב בטורוב (ומכאן כינויו "ר' ברוכל טורובר"), בסטולין ובמאצב. היה יד ימינו של האדמו"ר ר' אהרן מקארלין , הנקרא על שם ספרו "בית אהרן".
משנפטר רבו ר' אהרן דבק בבנו ר' אשר, האדמו"ר מסטולין, וכשנפטר גם זה לאחר שנה, לא נשאר לו עוד שום דבר שירתק אותו לאדמת-נכר, ואז עלה ארצה בשנת תרל"ד, בהיותו במיטב שנותיו, בן 39, ומטופל במשפחה גדולה של בנים ובנות, התישב בירושלים, יסד וניהל בעיר העתיקה את הישיבה "אור חדש", שהיתה מרכז תורני לחסידים.
בשנת תרנ"א יצא בשליחות לאירופה. בפראנקפורט ע"מ התארח שבוע ימים בבית הבאתן ר' שמעון וולף רוטשילד והשפיע עליו לתמוך ביהודי ירושלים ובמוסדות התורה והחסד, והבארון אף בנה בשבילו בית על הר ציון בעיר העתיקה בירושלים.
חיבר כמה ספרים בהלכה ובאגדה ורק שנים מהם נדפסו בסוף ימיו, והם: "נודע בשערים" (דרשות) ו"קץ הימים".
בניו היו העסקנים הידועים בירושלים שמחה ויעקב מנדלבוים. נפטר ונקבר בירושלים י"ז אייר תרס"ה.
ישראל בק
נולד בברדיצ'ב, אוקראינה, בשנת תקנ"ב (1792), לאביו ר' אברהם ב"ק (ראשי תיבות: "בן קדושים", כי אחד מאבות המשפחה נהרג על קידוש השם), מוכר ספרים ממשפחת מדפיסי ליבורנו ופראג. נתחנך בתורה ובחסידות והצטיין בזריזות-יד ובכשרון-מעשה במלאכות שונות: בציור, בחיטוב, ביציקת אותיות (כפי המשוער היה יוצק האותיות בשביל הדפוס המפורסם של הרבנים האחים שפירא בסלאוויטא ), בהדפסה, בעשית שעונים, ואף ברפואה. היה לו בית-דפוס בברדיצ'ב בשותפות עם איש אחר, ולהשלמת הפרנסה היתה אשתו ביילה מחזיקה חנות-מנופקטורה בשוק.
בגלל סכסוכים בעקב הספקת החיילים לצבא הרוסי מטעם הקהלה לפי שיטת ה"חטיפה" החליט בתק"ץ לעזוב את רוסיה ולעלות ארצה. להזמנת "פריץ" פולני עשה במשך שמונה חדשים מנגנון של שעון-מגדל (בשביל בית-יראה קתולי בברדיצ'ב) והשכר הספיק לו להוצאות הדרך.
בתקצ"א עלה ארצה עם עוזרו לייבצי גיסר (יוצק אותיות) והביא אתו מכבש-דפוס של עץ ומערכת-כלים ליציקת אותיות ולכריכת ספרים, התישב בצפת ויסד בה את הדפוס המסודר הראשון בארץ (עוד בש' של"ז (1577) נוסד בית-הדפוס הראשון בצפת ע"י אליעזר אשכנזי מפרג והתקיים עשר שנים) ובסוף שנת תקצ"ב גמר את הדפסת הספר הראשון, הוא הסידור "שפת אמת". בתקצג שלח את לייבצי לברדיצ'ב להביא את משפחותיהם ובאותה שנה חזרו אתו משפחתו הוא, אשתו וחמש בנותיו ובנו יחידו (ניסן) ועוד כ-90 נפש חסידים מברדיצ'ב ומאודיסה, ותודות לזריזותו של הבחור ניסן סוכלה בדרך מזימתו של רב-החובל למכור את כולם לעבדים. באותה שנה הרחיב ושכלל את דפוסו, הקים בו מכבש שני וכריכיה והעסיק כ-30 פועלים.
בימי מרד הדרוזים בתקצ"ד, כששדדו ובזזו את יהודי צפת, החריבו את דפוסו וחבלו גם בגופו (מאז צלע כל ימיו על רגלו השמאלית), ובאותה שנה מתה עליו אשת נעוריו.
כשחזר לעכו אברהים פחה , המושל בארץ בשם אביו-חורגו מחמד עלי שליט מצרים, מדיכוי המרד בגליל העליון, חלה בקדחת, ובכל הארץ לא נמצא רופא שיושיעהו ממחלתו. בשמעו שבצפת יש רופא יהודי, המרפא בהצלחה יהודים וערבים רבים, שלח רצים להביאו אליו. הוא ריפא את הפחה, ולאות תודה ניתן לו התואר חכים-באשי (רופאו של הפחה, ראש הרופאים) ופקודה למושל צפת שימלא את כל משאלותיו.
בימים ההם היו הערבים מכפר פקיעין שולטים על ערביי כפר ג'רמק (במורד העצמון, לא רחוק ממימן) ולוקחים מם מיבולם בזכותו של החזק על החלש. בשמוע הג'רמקיים, שהרופא מקורב למלכות, הציעו לו את מחצית אדמתם, שידבר עליהם טובות לפני השליט וישחררם מעול אנשי פקיעין. הוא השיג את פקודת שחרורם מאת אברהים פחה, ומחצית הכפר עברה לרשותו. הוא בנה שם בתים אחדים, הושיב בהן משפחות יהודיות, הביא עזים מגזע משובח ואת ניהול המשק החקלאי מסר בידי בנו ר' ניסן , והוא עצמו ניהל בצפת את בית-דפוסו וריפא חולים מכל העדות.