עסק בצרכי צבור והיה ממיסוי המרפאה ואח"כ ביתהחולים "משגב לדך", שקד לטובת המוסד, השתתף בניהולו ושנים אחדות היה גם נשיאו, נסע בשליחות לטובתו לערי אלג'יר יחד עם הרב יצחק אשכנזי והצליחו בדרכם.
בשליחות כוללות עדת הספרדים ומוסדותיה ביקר בזמנים שונים בארצות צפון-אפריקה, איטליה. הודו, קאוקאז, בוכארה, ועוד, ובכל מקום רכש לו מוקירים והצליח בשליחותו.
בהיותו נאמן לאמת הפנימית של עצמו, בלי משואפנים לתקיפים ובלי סטיה מדרכו, לא נרתע מאימת השלטון ומתנגדים מישראל והספיד את הרצל , בבוא הידיעה על מותו בתמוז תרס"ד, בבית-הכנסת על שם רבי יוחנן בן זכאי.
בעת מסעו בשליחות בבוכארה בחורף תרס"ז פרץ ריב בעדה הספרדית בירושלים בדבר בחירת יורש כסאו של הראשון-לציון הרב יוסף שאול אלישר (ה"ישא ברכה"), וכשהגיע הרב אליהו משה לאיסטמבול בדרכו חזרה מבוכארה נודע לו שם, שבהשתדלות הרב משה הלוי, מ"מ ראש רבני הממלכה העותומנית, נתמנה בדבר מלכות של השולטן עבד-אל-חמיד לראשון-לציון ולראש הרבנים בירושלים, לפי רצון רבני ירושלים הספרדים והאשכנזים כאחד. הוא ניהל את העדה ביושר לפי טוהר כוונותיו, הכניס סדרים במצבר. החמרי והרוחני ושקד על הבראת מוסדותיה שנתרופפו בימי המחלוקת והשיג להם עזרה כספית ממוקיריו שרכש במסעיו בארצות הגולה. בכספים שהביא ובהשתדלותו המעשית נבנו אז החדרים הראשונים של "מושב זקנים" הספרדי ובתי הכנסת אורחים בשכונת "נחלת שמעון". לנציגות העדה בפני השלטונות הוזמן בנו הרב יוסף חי פאניז'יל, בעל השכלה משפטית מאוניברסיטת איסטמבול, כממלא מקום הרב הראשי.
אחרי מהפכת "הטורקים הצעירים" חלו תמורות אישיות גם ברבנות הראשית של הממלכה בקושטא, בה עלה לשלטון הצד המתנגד להרב אליהו משה ואז באה פקודה משם, שיפנה את מקומו לממלא-מקום זמני. לשם עריכת בחירות לרב ראשי. הוא התפטר בלי רעש ותלונה, הזר לשקוד על התורה, והנדיבים בחו"ל הוסיפו לשלוח על ידו את תרומותיהם. רבני ירושלים ועסקניה, ספרדים ואשכנזים, וגם גדולי הרבנים בגולה הוסיפו לתמוך בו ודרשו בחירות כדי לבחור בו מחדש, אך הענין נגרר עד שפרצה מלחמת-העולם הראשונה.
בשנות המלחמה היה חבר ועד הסיוע האמריקאי, נתדלדל וסבל מחסור, סבל יסורים בגלל גירוש בנו לדמשק, חלה ואחרי ניתוח הבריא במקצת. נשא נאום בקבלת-הפנים החגיגית לגנרל אלנבי ולצבאו אחרי כיבוש ירושלים, ועוד נשא נאום מעודד למתנדבים לגדוד העברי.
הניח אחריו שני חיבורים בכתב-יד בשם "תורת משה": א) שאלות ותשובות וחדושי תורה בהלכה, ב) אוסף דרשות.
נפטר בירושלים, כ"ט טבת תרע"ט.
ניסן בק
נולד בברדיצ'ב, אוקראינה, בשנת תקע"ה (1815), לאביו ר' ישראל ב"ק (ראשי-תיבות: "בן קדושים", כי אחד מאבות המשפחה נהרג על קידוש השם), ממשפחת מדפיסי ליבורנו ופראג במאות-השנים שעברו, אומן זריז ומוכשר בציור, בחיטוב, בהדפסה, ביציקת אותיות, בעשית שעונים, ואף ברפואה, - ולאמו ביילה שעזרה לבעלה בהשלמת הפרנסה על-ידי מסחר שניהלה בחנותמנופקטורה בשוק. נקרא בשם-החיבה "נישה" מילדותו ועד זקנתו. קיבל חינוך תורני-חסידי ולמד מאביו את זריזותו במלאכות שונות. בתקצ"א עלה אביו לארץ-ישראל עם הדפוס שלו ועם עוזרו לייבצי גיסר (יוצק-אותיות) והחל לעבוד בצפת במדפיס ורופא. בתקצ"ג שלח את עוזרו הנ"ל לרוסיה להביא את משפחותיהם. בדרכם ארצה נלוו אליהם כ-90 נפש חסידים עולים מברדיצ'וב ומאודיסה. ובן ה-17 היה ראש-השיירה. באנית-המפרשים שנסעה לאטה ילדה אחת הנשים בן וביום השמיני מל אותו הבחור ניסן כדת. פעם גילה רב-החובל בשכרותו את מזימתו למכור את כל נוסעיו היהודים לעבדים. כשעגנו ליד אחד האיים בים האיגיאי עלה ניסן אל היבשה וסיפר למושל הטורקי על המזימה. המושל שלח שני שוטרים ללוותם עד איזמיר ושם הכריחו שלטונות הנמל את רב-החובל לחתום על התחייבות להביא בשובו אישור רשמי מנמל עכו, שכל הנוסעים הגיעו בשלום.
בצפת עזר לאביו בעבודתו בדפוס ונשא אשה. כשקיבל אביו בתקצ"ד, תודות לידידותו עם אברהים פחה השליט על הארץ, אחוזת-נחלה גדולה בכפר ג'רמק ליד מירון, היה ניסן מנהל את המשק החקלאי בכפר ורק לשבתות היה בא לצפת, ואחרי הרעש בשנת תקצ"ז, כשנחרבה צפת, עברה כל המשפחה בק לגור בכפר. כאן ביקרו אותם משה ויהודית מונטיפיורי (ביום 23.5.1839) בדיוק לפני הכנסת הילד שמואל בנו בכורו של ניסן לברית-מילה ונתכבדו בסנדקאות.
בתקצ"ט נסע לריז'ין, פלך קיוב, לבקר את הצדיק ר' ישראל פרידמן , נינו של ר' דוב המגיד ממזריטש (יורש כסאו של הבעש"ט בראש החסידות), נשיא כולל ווהלין של החסידים.
ב-תר"א לווה את אברהים פחה ברכיבה בדרך נסיגתו לטבריה מפני הצבא הטורקי החוזר וכובש את הארץ. עם חילוף השלטון נושלה המשפחה מאחוזתה בכפר ועברה לירושלים, וראש המשפחה ר' ישראל הקים כאן את בית-דפוסו ואף שכללו במכונת-הדפסה חדישה שקיבל ממונטיפיורי. ב-תר"ד נסע שנית אל הצדיק לסאדיגורה שבבוקובינה, בממלכת אוסטריה (שמה נמלט הצדיק בשנת ת"ר מרוסיה מאימת המלכות הרוסית בגלל