את המיועדת לו, בלי הסייגים שהיו נהוגים אז בכל בית הגון בין חתן לכלה. לבסוף נתגלתה זהותו האמתית, ואחרי שנשא אותו; לאשה חזר עמה ירושלימה.
אחרי חתונתו המשיך ללמוד שנים אחדות ש"ס ופוסקים בבית-המדרש הפרטי שהיה לאביו בביתו וגם שקד על לימוד תנ"ך והגיע לבקיאות גדולה בו ועל קריאה בספרות העברית החדשה והשתלם באופן פרטי בשפות צרפתית, ערבית וגרמנית.
אביו שהיה עוסק בעסקי קבלנות ממשלתיים, חכר בתרמ"ד מהממשלה הטורקית את מס-הדרך, שנגבה מבעלי העגלות שהשתמשו בכביש יפןירושלים, ואז שלח את שמעון בנו להתישב ביפו ולגבות שם את המם מהנוסעים מצד יפו. האברך הצעיר התמסר מיד לפעולות לטובת הצבור ויחד עם מכיריו מבני ירושלים שהתישבו ביפו יסדו אגודה בשם "בני ציון" לעזרה לנצרכים בכלל ולעולים ולעוברי-דרך בפרט, והוא היה הרוח החיה בפעולותהחסד שלה. לאחר שנה בא ליפו גם אחיו אלעזר (סופר, עתונאי ועסקן לוחם למען חיבת ציון, עליה והתישבות) ואז יסדו אגודה גדולה יותר בשם "עזרת ישראל", שתפקידה העיקרי היה לעזור לעולים ולנצרכים וגם לשקוד על ארגון הצבור היהודי לעדה מסודרת ולשפר את החיים הצבוריים בכלל, וכן יסדה האגודה התחלה של בית-חולים יהודי.
בועד האגודה הזאת הציע ליסד שכונה עברית חדשה מחוץ לעיר הערבית יפו, ומשנתקבלה הצעתו התמסר יחד עם אחיו אלעזר במרץ רב ובשכל לפעול ולהפעיל למען יסוד השכונה, לרכוש קרקע ולהשיג בעזרת אביו הלואות לבנין ולעזור למחוסרי אמצעים לרכוש להם מגרשים ולחסוך להוצאות הבנין בתשלומים קטנים. זוהי שכונת "נוה צדק", שנוסדה בשנת תרמ"ז, והיתה בשעתה השכונה המודרנית ביותר בין שכונות היהודים בארץ מחוץ לחומות הערים העתיקות. בה בנה את ביתו, הראשון בשכונה, בעת שעדיין פחדו רבים לדור "מחוץ לעיר" (ועבד בעצמו בישור הקרקע, כפי התקנה שהונהגה) - ואותו רחוב (כיום בתל-אביב) נקרא על שמו.
ביהוד עשה מעשה רב להצלת השכונה מנפול בידי ארמני, קונסול אוסטריה בירושלים, שהלוה כסף לאחד מעשירי היהודים ביפו, שאדמת השכונה היתה רשומה על שמו (ב"שם מושאל"). האיש ירד מנכסיו ונטה למות, והנושה היה יכול בכח המשפט לשים את ידו על השכונה, "רכושו" של החייב. אז קם שמעון רוקח ממטת חליו ובעצם יום השבת הניע את כל המנגנון של משרד ספרי האחוזה ואת הקאדי והביאם אל בית הגוסס ובו במקום סידר שהאיש יעביר את "אדמתו" שבשכונה על שמות אנשים אחרים. הארמני אמר להתנקם בו על שהפיל מידו את הטרף הבטוח, ואף אמר לשלחו בתוקף סמכותו לשרת בצבא באוסטריה, אך הוא הזדרז להפטר מהנתינות האוסטרית. אח"כ השלים הארמני עמו ואף עזר לו בהשתדלותו שיתמנה לסגן-קונסול אוסטרי ביפו.
בתר"ן היה ממיסדי לשכת בני ברית "שער ציון" ביפו ונבחר לנשיאה. בשנת תרנ"ב השתתף ביסוד בית החולים "שער ציון" ופעל במרץ רב לרכישת. הבנין בשביל מוסד זה בשכונת מנשיה, הזדרז להשיג לצורך זה תרומה בסך 40.000 פראנק מאת הבארונית הירש מפאריס בטרם תמות, ואח"כ הצליח בעמדתו התקיפה, שהבנין ירשם על שם אישים מקומיים (לא על שם חברת כי"ח, כדי שהבעלות עליו תובטח לעדת ישראל שביפו. השתתף בארגון העדה האשכנזית ביפו ואח"כ ביסוד הקהלה המאוחדת של בני כל העדות, בשנת תר"ן, והיה ראש פעיליה ונשיאה במשך שנים רבות ושמר על שלמות העדה אף בסערות של מחלוקת.
ב-1893 ירדו עסקי מס הדרך בגלל סלילת קו הרכבת מיפו לירושלים. באותה שנה יסד את הפירמה המסחרית ש. רוקח ושות' . עסק בגאולת קרקעות ובנטיעת עצי הדר (פרדס "בחריה", ועוד) ושקדים, יזם את יסוד חברת "פרדס" והיה מנהלה הראשי. יצר קשרים ויחסים טובים עם אנשי השלטון ועם נכבדי הערבים ותודות להשפעתו זו הצליח פעמים רבות למנוע החזרת יהודים אל הגולה באניות שהגיעו בהן לנמל יפו. בתקופת הגזירות של השלטון הטורקי על העליה היהודית, ופעמים רבות עלה בעצמו על האניות ועזר לעולים לעבור את בקורת פקידי הנמל. פעם הציל בבת-אחת 400 יהודים מפרס מגזירת הגירוש. לעולים שהציל מגירוש חזרה היה עוזר גם להמשכת דרכם לירושלים או לסידורם ביפו וגם לתושבי העיר היה עוזר בעצה, בבוררות ובהמלצה וכדומה. היה ידוע בארץ ואף מחוצה לה כעסקן צבורי מסור ונאמן ומצליח וכינוהו בתואר "הש"ר" (ראשי-תיבות: האדון שמעון רוקח). פעל והפעיל לטובת העדה ומוסדותיה וצרכי הצבור ועינו היתה פקוחה על הנעשה בכל המוסדות ושקד על קיומם ושכלולם. ביחוד פעל רבות למען החברה קדישא ולרכישת קרקע מהממשלה בחנם, כשנתמלא בית-הקברות היהודי בעג'מי, לבית-הקברות החדש (הוא כיום בית-הקברות הישן בתוך העיר תל-אביב). עזר להרי"מ- פינס (שהיה חברו בפעולות ועד העדה ביפו בראשיתו) בפעולותיו בעניני חובבי-ציון ומושבות הבאתן רוטשילד. היה חבר פעיל בכנסיה המיסדת של הישוב בתרס"ג בזכרון-יעקב, ואחרי מתן הקונסטיטוציה הטורקית ב-1909 היה חבר הועד המדיני של הישוב.
במלחמת-העולם הראשונה היה מספק בקבלנות עצים לצבא הטורקי להסקת הרכבות (מחמת חוסר פחמי-אבן), ובעבודותיו אלה עזר ליהודים רבים להשתחרר מהצבא הטורקי ומרדיפות ונגישות שונות.
אחרי המלחמה התמסר לחיזוקו המשקי של הישוב המתהווה, עד שחלה בראשית שנת 1922. נסע לוינה לשם ריפוי ושם נפטר ביום י"ב שבט תרפ"ב