בתרנ"א עלה ארצה עם הוריו והתנחלו על האדמה בגולן, בחלק הסורי שבעבר הירדן מזרחה. שם היה עובד מבוקר עד ערב כמו המבוגרים ובשעות הפנאי היה מנגן ומנעים למתנחלים את החיים הקשים בבדידות, מרוחקים ממקומות הישוב היהודי.
כשהוכרחה חברת יק"א לחסל את ההתישבות בגולן עלתה המשפחה לצפת. שלשה ימים נדדו מהרי הגולן והבשן דרך עמק הירמוק וטבריה לצפת, כמעט כולם נגועים בקדחת, רוכבים על חמורים והנער מחמר אחריהם וכנורו תחת בית-שחיו. מצפת עברה המשפחה ליבנאל. בינתים נתפרסם יצחק הצעיר בכל הארץ ככנר מיטיב-נגן, ואוסובצקי, נציג הבארון רוט שילד, הכיר בו את הכשרון גם להדריך אחרים במוסיקה והזמינו לפעול בשטח זה בצעד הראשון כמיסד ומדריך תזמורת כלי-נשיפה בראש פנה והזמין את כליהנגינה מפאריס בשביל התזמורת. אח"כ עבר לזכרון יעקב וגם שם יסד וניהל תזמורת.
בתרס"ד נשא לאשה את צפורה בת דוד קופלר מצ'רנוביץ.
כושרו המוסיקלי נתפרסם גם בארצות השכנות, ופעמים רבות הוזמן אליהן לנגן ולנצח על תזמורות. ביחוד היה אורח קבוע על במות קונצרטים בעונות התיירות בבירות, אלכסנדריה וקאהיר. לא פעם הציעו לו בערים אלה משרות קבועות בשכר גדול, אך הוא סירב לנתק את קשריו עם ארץ-ישראל ולצאת אחרי ברק הזהב והכבוד. על סף פרוץ מלחמת-העולם הראשונה סירב לצאת מצרימה אף לזמן קצר, בחששו שלא יוכל לחזור ארצה בגלל המלחמה.
אז השתקע בראשון לציון, הורה נגינה וארגן תזמורת לכלי-נשיפה ורביעיה לכלי-מיתרים. עוד לפני המלחמה היה מופיע עם תזמרתו בחגיגה העממית והמכבית שהיתה נערכת ברחובות בכל שנה בחולמועד פסח בהשתתפות המוני נוער מכל הארץ. בראשוןלציון היה מנגן עם תזמורתו בחגיגות עם בבית העם וברחבת בית-הכנסת, בקבלות פנים לשליטים ולאורחים רמי-מעלה, ולכבוד אנשי צבא האנזאקים (גדודי אוסטרליה וניו-זילנד) ששחררו את מושבות הדרום מידי הטורקים. מאז היתה ראשון לציון כעין מרכז מוסיקלי למחנות הצבא שבדרום הארץ. כן השתתף עם תזמרתו בכינוס הראשון של המכבי, שנערך אחרי הכיבוש בירושלים.
בשנותיו האחרונות ישב בתל-אביב ועסק בהוראת מוסיקה, בנגינה, בעיבוד יצירות לתזמורת ולכלים שונים ובכתיבת התוים להפקת היצירות בכלים שונים ובצורות שונות, בשביל הצגות תיאטרון, באלט והופעות אמנותיות אחרות. המוסיקה להצגת "בלשצאר", שחיבר יוסף אחרון בעת שהותו בארץ, עובדה על-ידי פורטר להפקה בתזמורת וכן עיבד יצירות ונעימות שונות שנפוצו בקהל בכל הארץ.
שנים אחדות חלה בשיתוק-רעד ונפטר בתל-אביב, ה' כסלו תש"ה.
בנו יחידו הוא עורך-הדין דוד פורטר .
חיים מוטרו
נולד ביפו, בחודש ניסן תרל"ח (1878), לאביו הרב יוסף ממשפחת מוטרו שהיא כבר כ-200 שנה. בארץ. (הרב יוסף מוטרו נולד בירושלים בשנת תקצ"ו, התישב ביפו ומשנת תרמ"ו עסק ביצוא אתרוגים לחו"ל ונפטר ביפו א' תמוז תרנ"ט. הוא היה בנו יחידו של הרב יצחק מוטרו , שנולד בירושלים בשנת תקס"ו, מראשוני המתישבים היהודים בירושלים ובה נפטר ביום כ"ו ניסן תרמ"ד).
למד בתלמוד-תורה של העדה הספרדית, בביה"ס של כי"ח ובגיל צעיר החל לעסוק במסחר.
בתר"ס הצטרף לאגודת-נוער ספרדית בכיוון ציונילאומי שבגלל האיסור מטעם השלטון לארגון אגודות לאומיות ציוניות נקראה בהסואה בשם "ואהבת לרעך כמוך" והתקיימה ופעלה בחשאי.
בתרס"ו היה חבר בית-הדין המעורב משופטים טורקיים ונתינים זרים לעניני מסחר, שבתקופת משטר הקאפיטולציות בטורקיה היה רק בית-דין כזה מוסמך לדון במשפטים שנתין זר הוא צד בהם.
בתרס"ט היה חבר ועד הבנין להקמת ביתהכנסת ותלמוד-תורה "שערי ציון" בשכונת נוה. שלום ביפו.
במשך עשרות שנים היה חבר ועד העדה הספרדית ביפו וברוב הזמן יו"ר הועד. במלחמת-העולם הראשונה היה חבר פעיל בועד העזרה למגורשי יפו ותלאביב ולנפגעי תלאות המלחמה. למן כיבוש הארץ היה חבר ממונה מטעם הממשלה בעירית יפו עד שנת תרפ"ו. אחרי המלחמה ההיא נבחר לציר באספת הנבחרים הראשונה. מתרע"ז עד תר"פ חבר ועד קהלת יפו-ת"א ומ"מ יו"ר. מתרע"ז עד תרפ"ה חבר הועד (ואח"כ מועצת העיר) של תל-אביב ונבחר מחדש אל מועצת העיר ברשימת מאיר דיזנגוף . בתרפ"ח-פ''ט היה חבר בית-הדין לערעורים על הערכות מס-הרכוש העירוני, ומתרפ"ח ואילך חבר ועדת בנין-ערים המחוזית. כן מילא וממלא תפקידים צבוריים שונים כיו"ר ועד שכונת רמת-השרון בת"א, חבר ועד לשכת המסחר, יו"ר מועצת בנק קופת עם, סגן יו"ר המועצה הדתית של קהלת ת"א, ועוד.