ריחניים לחוץ-לארץ. כן היה פעיל בחיי כלכלה צבוריים. בין מיסדי בנק קופת עם, הבטחון ההדדי של בנק זה (שהוא היה מנהלו), בנק המזרחי, שכונת בית וגן שליד יפו (בת-ים). בשנים האחרונות עזר לבנו שרגא במסחר בזבלים הימיים.
עם בואו ליפו נרתם מיד לעבודה צבורית. יסד שיעור-בוקר לתלמוד באחד מבתי הכנסיות שבשכונת נוה צדק והיה מרצה בו את השיעור בבוקר השכם לפני התפילה לעשרות אנשי מסחר ומלאכה. הצטרף לאגודת "אחוה", שנוסדה על-ידי בני ירושלים חברי "אחוה" שעברו ליפו, והשתתף בכל פעולות "אחוה" לשיפור החיים הצבוריים. יחד עם חבריו ר' אליהו אהרן כהנא, ר' ישראל מאיר חודורובסקי ואחרים יסד "חדר" מודרני להוראת לימודי קודש וחול בעברית ברוח דתית-לאומית (זהו ה"חדר" שנקרא בראשית הוסרו - בתחילת שנת תרס"ה - בשם "חדר אחוה", על שם חברי "אחוה" שיסדוהו, ואח"כ קרא עליו מנהלו הרב ד"ר יוסף זליגר את השם "תחכמוני" ועיבד בשבילו תכנית משופרת, ששימשה בסים לסידור מוסדות דומים בארץ ; משנת תרס"ט עבר המוסד לרשות "המזרחי" העולמי וכיום הוא ברשותן של עירית תל-אביב ומחלקת החינוך של כנסת ישראל), ובשנים הראשונות עמל יחד עם חבריו הנ''ל למען קיום המוסד בתנאים הקשים.
בשנות מלחמת-העולם הראשונה היה חבר ועד הסיוע האמריקאי ואחרי המלחמה השתתף בפעולות ליסוד הסתדרות המזרחי בארץ וביסוד ביה"ס והגימנסיה לבנות "תלפיות". היה חבר ועד הקהלה, חבר המועצה הדתית, חבר הנהלת חברה קדישא ונשיא-כבוד בה, חבר הנהלת המרכז הארצי של הסתדרות המזרחי וחבר-כבוד בה. פעל למען ארגון הקהלה והרבנות והיה לו חלק ניכר בבחירת הרב א. י. קוק לרבה הראשי של יפו בשעתו. תוך פעולתו הענפה בעניני צבור בתל-אביב שקד גם על פעולות לטובת מוסדות התורה והחסד של הישוב הישן בירושלים.
בשנים האחרונות התמסר ביחוד לפעולה למען "עזרת תורה" שליד הקהלה והרבנות הראשית של תלאביב (עזרה לרבנים עולים ופליטים מחוסרי פרנסה, ובצירוף לכך "קמחא דפסחא"), עמד בראש המוסד הזה ושקד על שכלולו וחיזוקו כמי שמתמסר להצלחת עסקו הפרטי, ואף בהיות בריאותו רופפת בשנותיו האחרונות הוסיף לעמול למען מוסד זה.
נפטר בירושלים, ו' שבט תש"ז (27.1.47). לזכרו החליטה מועצת בית-העלמין בתל-אביב לקבוע על שמו שתי סטיפנדיות, לתלמיד ולתלמידה מגומרי ביה"ס "תחכמוני" ו"תלפיות", שיצטיינו בלימודי קודש.
צאצאיו: שרגא, אלכסנדר, חיים, שמעון, דוד, שושנה.
ישראל חבס
נולד באליטה, ליטא, בחודש שבט תרכ"ח (1868), לאביו הרב שמחה זיסל, ממשפחת "היסו"ד" ("יהודה ספרא ודיינא"), שהיה סוחר וחובב ציון בליטא ואחרי עלותו ארצה היה מעסקני הישוב הישן בירושלים וממנהלי מושב זקנים; ולאמו ממשפחת הגאון רבי חיים מוולווז'ין. למד בחדרים ובישיבות איישישוק, וולוז'ין וסלבודקה והיה תלמיד מובהק לר' נתן צבי פינקל ("הסבא מסלבודקה") והוסמך לרבנות.
נשא לאשה את נחמה דבורה בת ר' נחמן שלזינגר. עסק במסחר ובעניני צבור וביחוד בפעולה לאומיתדתית. השתתף ביסוד "המזרחי" ויסד חברת "שפה ברורה" להפצת הדיבור העברי, וכן השתתף בכל הפעולות הציוניות.
עלה ארצה בתרס"ז וגם כאן השתתף בפעולות צבוריות ולאומיות. החל משנת תרס"ט החל לעסוק במסחר בעורות ויסד את הפירמה הידועה בשם "י. חבס ובניו". הקדיש הרבה מזמנו ללמוד תורה ולהפצת תורה ודעת ברוח המסורת. היה מעסקני "המזרחי" וקהלת תל-אביב ויפו, ובמשך 25 שנה היה חבר ההנהלה וממלא מקום יו"ר ועד הקהלה. היה אחד משלשת חברי הועדה שנתמנתה מטעם ועד הקהלה לבחור ברב ראשי ראשון אחרי מלחמת-העולם הראשונה ובחרו בחרב שלמה הכהן אהרנסון , ועוד קודם לכן היה ממקורביו של הרב א. י. קוק. סידר שיעורים והרצאות לנוער בעברית מטעם ועד בית-הכנסת הגדול ובמשך תקופה ארוכה היה מרצה בעצמו בכל שבת בבית-הכנסת הגדול בענינים תורניים. השתתף ביסוד "היכל התלמוד" ומוסדות-תורה אחרים בת"א ובפעולה להחזקתם. היה מעורכי קובץ "התרבות הישראלית" בכיוון דתי-לאומי והחל משנת תרצ"א ערך והוציא את השבועון החרדי הבלתי-מפלגתי "היסוד", שהיה מיסדו ושקד על קיומו כל ימיו. השתתף בגאולת חלק גדול של הקרקע לבנין המושבה בני-ברק וברכישת האדמה לצרכי בית-הקברות בנחלת-יצחק, שהיתה רשומה בתחילה על שמו.
נפטר בתל-אביב, ח' אב ת"ש.
צאצאיו: חמדה אשת שמואל פלנט, בת-שבע אשת דב לונץ, יעקב (ז"ל), ברכה (סופרת, חברת מערכת "דבר"), הרצל, נחמן, שרה אשת שמעון מוסקוביץ.