ולהקרבה ותוך היותו משועבד לשלטון זר, נחשל ועוין, רואה הוא את עצמו נושא יעוד ההדר והקוממיות של אומה קמה לתחיה במולדתה שלה, - ורשמיו אלה באו לידי ביטוי משכנע בספר שחיבר אז בגרמנית .Eretz-Israel )Reise Briefe aus Palestina( למד באוניברסיטאות מארבורג (1914), ברלין (1915). אחרי מלחמת-העולם המשיך באוניברסיטת היידלברג וב-1920 הוסמך לד"ר למשפטים ופילוסופיה.
ב-1922 יסד בברלין עם ד"ר יעקב קלצקין את החברה להוצאת ספרים "אשכול", שהוציאה את האנציקלופדיה היהודית בגרמנית וחלק של אנציקלופדיה בעברית, והשתתף בעריכתן, וכן עסק בתוך החברה בהוצאת ספרים אחרים בידע היהודי החדיש, עד להפסקת פעולתה ב-1933. היה פעיל גם בתנועה הציונית בגרמניה וחבר בהנהלתה המרכזית, וכן בתנועה הציונית העולמית ובקונגרסים שלה. בשנת 1927 נבחר לועד הפועל הציוני בנציגות הסיעה הרדיקאלית ואף השתתף בועדה המדינית שניהלה מטעם ההסתדרות הציונית את המו"מ עם הממשלה הבריטית שבראשות מקדונלד אחרי פרסום "הספר הלבן" של הלורד פאספילד, ובמו"מ זה גילה כושר לייצג את עמו בכבוד, לא בסגנון השתדלנות המסורתית, אלא בנוסח דיפלומטי, כיאות לדובר בשם אומה מאורגנת בעלת סטאטוס מדיני. ידע לעמוד בפני אישי-מדינה גם על משמר זכויות היהודים בארצות מגוריהם, וגם זאת לא בשתדלנות, אלא בהסתמך על חוקים וחוזים בינלאומיים, שיש לעמוד על קיומם בקומה זקופה ובדרישות ולא בתחנונים. לשם כך ארגן את הועידה היהודית העולמית הראשונה, שהתכנסה ב-1932 בג'נבה ושימשה יסוד לנציגות הכלל-יהודית הקבועה, הידועה בשם הקונגרס היהודי העולמי, ואחרי פטירת הד"ר ל. מוצקין (ראה כרך ח', עמוד 3031) ב-1933 נתמנה במקומו לראש ועד המשלחות היהודיות בפאריס. ב-1933 נבחר ליו"ר בפועל של הועד הפועל הציוני, ומ-1935 ואילך נבחר תמיד מחדש לחבר ההנהלה הציונית והנהלת הסוכנות היהודית והיה מאז נציג הסוכנות היהודית ליד חבר הלאומים, עד שזה נתחסל עם פרוץ מלחמת העולם השניה ב-1939. ב-1936 השתתף ביסוד הקונגרס היהודי העולמי ומאז היה חבר הנהלתו, מ-1949 ואילך מנהלו בפועל ומ-1953 ואילך נשיא. ב-1941 קבע את מושבו בארה"ב ומשם המשיך פעילותו הציונית והכלל-יהודית בהיקף עולמי. בשנים 1948-1945 מילא תפקידים מרכזיים בניהול המו"מ עם הבריטים והאמריקאים בעניני ארץ-ישראל וגורל הפליטים והעקורים היהודים, ובשנים 1948-1947 תרם הרבה מנסיונו הדיפלומטי מטעם הסוכנות היהודית לרגל הדיונים באו"ם בענין יסוד מדינת ישראל וחבלי תקומתה מבחינה צבאית ומדינית בינלאומית. ב-1949 נתמנה ליו"ר הסקציה האמריקאית של הנהלת הסוכנות היהודית ומ-1951 ואילך היה ליושב ראש הסוכנות היהודית. בקונגרס הציוני ה-22 ב-1955 נבחר לנשיא ההסתדרות הציונית העולמית.
בהיותו בו בזמן גם נשיא הקונגרס היהודי העולמי הריהו מסמל ומייצג בפועל את האחדות המצויה במידה מסוימת ורצויה בשלימות בין כלל ישראל בעולם ובין המפעל לריכוז האומה בארצה (באמצעות ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות היהודית). בסמכות כפולה זו פעל גם כיו"ר הועד המאוחד של הארגונים היהודיים לתביעת פיצויים מגרמניה. הוא היה היוזם העיקרי למו"מ עם ממשלת גרמניה וניהל את השיחות עם ראש ממשלת גרמניה ונציגיו מ-1951 ועד לחתימת הסכם לוקסמבורג בספטמבר 1952. היה החותם הראשי מהצד היהודי על הסכם הפיצויים ועל הסכם השילומים למדינת ישראל, ומ-1953 הנו יו"ר הועדה לתביעת פיצויים מאוסטריה, וכן מייצג הוא את מדינת ישראל ואת היהדות העולמית בדיונים הנחוצים מזמן לזמן עם ראשי גרמניה בקשר לביצוע הסכמי הפיצויים והשילומים.
כנציג היהדות העולמית המאורגנת בהסתדרות הציונית ובגופים מרכזיים אחרים ונושא דברה כלפי ממשלות של מדינות שונות, הוטלה עליו משימה דומה גם כלפי הממשלה של מדינת ישראל, לתבוע להסתדרות הציונית העולמית מעמד מוכר בחוק של מדינת ישראל וגם בנידון זה עוד רבה עבודתו בעמידה על משמר הביצוע ההוגן ובתביעת הקלות מתאימות לעולים ולמשקיעי הון בישראל.
פרסם מאמרים רבים בענינים ציוניים וכלל-יהודיים באידית, גרמנית, עברית ואנגלית.
ב-19.12.1935 נשא לאשה את עליזה (אליס) גוטשאלק. בניו: מיכאל, גדעון.
אליהו ישעיהו הומינר
נולד בירושלים, בשנת תרל''ח (1878). לאביו הרב שמואל הומינר (ראה כרך שני, עמוד 599) ולאמו בריינה רבקה בת הרב החסיד ר' דוד הלוי זלדוביץ ממינסק (ממשפחת האדמו"רים מליובאוויטש).
קיבל חינוך מסורתי בת"ת ובישיבת "עץ-חיים" בירושלים.
היה מבאי ביתו של הרב שמואל סלנט רבה של ירושלים (ראה כרך א', עמוד 284).
נשא לאשה. את רחל בת ר' אברהם קרצ'מר (סוחר באריגים, מראשוני תושבי יפו).