"תלפיות" על יחסו של רבי יצחק אלחנן לישוב החדש בארץ-ישראל, ובו חומר מענין בדבר המחלוקת בענין עבודת האדמה בשמיטה, וביאוגרפיה של הרב שמואל פינדילר (מגדולי אישי המוסר בליטא), שנדפסה מקודם בספר "אלה אזכרה" לתולדות קדושי השואה.
מ-1944 ואילך הנו כותב בקביעות בעתון היומי "פארווערטס", בעיקר דברים לחיבוב ארץ-ישראל והערכים המוקדשים ביהדות ותולדות אישים מגדולי התורה והנהגת האומה, ורבים מדבריו תורגמו גם בירחונים יהודיים באנגלית באמריקה ובעתונות האירית ברחבי תבל (בשתי האמריקות, באירופה ובאוסטרליה), מהם בחתימת שמו ומהם בכינויים א. ב. רוטזאן, א. ב.
בניו: יעקב, יוסף, דוד.
הרב משה שורין (מישורית)
נולד א' אב תר"ן (1890) בטורצ'ין שבפלך ווהלין (רוסיה).
לאביו ר' יוסף אריה ולאמו טובה ברכה. למד בישיבת הגאון ר' חיים סולובייצ'יק בבריסק, בישיבת מיר ובישיבת-המוסר בנובהרדוק, בכל אחת שנתיים.
בן 21 נשא לאשה את רות בת הרב משה אהרן דוידוביץ מריטובה שבליטא (בן הגאון רבי אבלי מוואז'אן מחבר "אהבת איתן" על המשניות, המתיחס על דורות רבים של גדולי התורה).
אחרי חתונתו הוסיף להשתלם בלימודי ש"ס ופוסקים בכולל קובנה והוסמך לרבנות על-ידי גדולי הרבנות בקובנה ובסלובודקה : רבי אברהם דובער כהנא שפירא, הגאב"ד דקובנה ; רבי משה מרדכי אפשטיין, אב"ד ור"מ דסלבודקה ורבי ברוך דוב ליבוביץ, ר"מ "כנסת בית יצחק", אז בסלבודקה. נתקבל לרב בעיירה נאווראן שבליטא, וכשפרצה זמן מועט אחרי כן מלחמת העולם הראשונה עבר אל חותנו לריטובה, יסד שם ישיבה וניהלה 12 שנה.
ב-1928 יצא לארה"ב ונתקבל לרב בעיר קיימברידג' שבמדינת מאסאצ'וזסט, ובשבע שנות כהונתו שם ניצל את האפשרויות של המקום כמרכז מפורסם להשכלה גבוהה. עבר בחינות בגרות ולמד שנתיים באוניברסיטת הארווארד שבעיר, ובהיותו סטודנט הרצה כל שבוע על נושאים בעניני יהדות לחבריו הסטודנטים היהודים. משם עבר לניו-יורק ונתקבל לרב בבית הכנסת "עיןיעקב" שבברונקס, - וכל אותן השנים היתה משפחתו בליטא.
בשנת 1935 עלה לארץ והביא אליו את משפחתו מליטא. תחילה התגורר בירושלים ואחר-כך היה מנהל אדמיניסטרטיבי בישיבת פתח-תקוה. אחרי שנתיים חזר לאמריקה ומשפחתו נשארה עוד בארץ, עד שיצאה אליו לאמריקה אחרי פרוץ מלחמת העולם השניה בסוף שנת תרצ"ט (1939).
באחרית ימיו היה רב בבית הכנסת אנשי סלוצק בניויורק.
נפטר בניריורק, ז' תשרי תש"ב (28.9.1941).
צאצאיו: אהרן בן-ציון (רב וסופר, ראה ערכו בכרך זה), ישראל (רב בברוקלין), צבי זאב (רב בג'רזי סיטי), חביבה אשת הרב יהודה צוויק (ר"מ במתיבתא "תפארת ירושלים" בניו-יורק), חסידה אשת הרב מרדכי ברקוביץ (רב בפאראקווי, ניו-יורק), אלה אשת הרב ועוה"ד אהרן סולובייצ'יק (ר"מ במתיבתא ר' חיים ברלין בברוקלין), דנה אשת הרב דניאל פייקס (מנהל הישיבה בהודסון קאונטי, ניו-ג'רזי).
ד"ר יעקב צבי לונץ
נולד בירושלים, ה' טבת תרל"ו (2.1.1876).
לאביו אברהם משה לונץ (מראשוני חוקרי ארץישראל - ראה כרך א' עמוד 46) ולאמו דבורה בת עקיבא ריטבסקי. למד בחדר ובישיבה, ובהיות הבארון בנימין רוטשילד ז"ל מוקיר את אביו ושמע על כשרונותיו הנדירים של הנער, הציע את עזרתו לנער להשתלם במדעים בפריז.
גמר במכינה שליד בית-המדרש לרבנים בפריז את הקורס של בית-הספר התיכון, ואחרי קבלו תעודת בגרות למד באוניברסיטה, הוסמך לד"ר לרפואה והשתקע בתור רופא בפריז.
סיגל לו סגנון צרפתי ספרותי נאה מאד, ובשנות לימודיו היה לעזר למתלמדים יהודים מהארץ וממזרח אירופה בשיפור ידיעותיהם בשפה ובספרות ובתרבות הצרפתית, שיוכלו להתקדם בלימודיהם. היה פעיל באגודות ציוניות של הסטודנטים ואח"כ בתנועה הציונית של האזרחים ותמך ביד רחבה, מתוך הסתפקות במועט לצרכי עצמו, בכל דבר טוב ומועיל. נתחבב על כל יודעיו בשל ענוותנותו ונועם הליכותיו עם הבריות. היה מרפא חולים עניים בחנם, וכשנזדמן לו חולה מהארץ או מהמהגרים היהודים, היה תומך בו אף