היה ממיסדי "היכל התלמוד" וחברת "תהלות ישראל" (והיה גבאי בה עד יומו האחרון) ופעיל בחברות גמילות חסד ועזרה הדדית "יהודה" ו"בנימין" שליד בית-הכנסת הגדול, ועוד.
נפטר בביתו בתל-אביב, כ"ו אדר תש"ו (20.3.55) ונקבר בקרית שאול.
צאצאיו: דוד אלמוג (בעל משרד לחקירות פרטיות ; ראה כרך ה', עמוד 2112), צבי אלמוג (רב-סרן בחיל האויר), מרים אשת שמחה רוזנברג, שרה אשת אריה סטולרסקי. נכדתו היא העתונאית עדינה אשת אשר פרלמן.
יוסף בורשטין
נולד בשנת תר"ע (11.6.1910) בפוריצק פלך ווהאלין. לאביו נחום ולאמו שרה בת יקותיאל גולדנברג. גמר גימנסיה עברית ברובנה (ווהלין המערבית, אז בפולין) ואח"כ למד בווארשה באוניברסיטה ובמכון לחכמת ישראל והיה חבר הנהלת איגוד הסטודנטים צ. ס. בפולין, ועסק גם בהוראה.
ב-1935 נשא לאשה את נחמה בת מרדכי ספיר. באותה שנה ביקר בארץ כציר לועידתם הראשונה של הרופאים היהודים (בבעיות הנוער), וב-1936 עלה לארץ.
היה מורה בגימנסיה "אחד העם" בפתח תקוה וקצין הסברה בהגנה למחוז דן. אח"כ ניהל את בית הספר לפעילי ההסתדרות בתל-אביב, המשיך בשרותו כקצין הסברה בהגנה ובחדשים שקדמו לתקומת המדינה ניהל את תחנת השידור במחתרת, שנקראה אז, בהעברת ראשי תיבותיה למלים אחרות, "תלם-שמיר-בועז".
פעל בשליחות ההסתדרות בארצות הברית.
כיום הוא מנהל המחלקה להסברה של ההסתדרות, חבר המזכירות של המרכז לתרבות ולחינוך, חבר מועצת העיר תל-אביב-יפו, חבר הועד הפועל של ההסתדרות, חבר הועדה העליונה לעניני הנוער העובד.
חבר הנהלת בית-הספר הגבוה למשפט וכלכלה (באוניברסיטת תל-אביב).
היה ציר לקונגרס הציוני הכ"ג (ירושלים תשי"א) ונבחר לסגן חבר הועד הפועל הציוני.
מפרסם מזמן לזמן מאמרים בעתונות בשאלות חינוך וחברה.
בניו: אמיר (משרת בצה"ל), נחום (תלמיד).
טובה מייברג
נולדה בניסן תר"ן (אפריל 1890) בצפת.
לאביה יוסף ליבמן (ר' יוסל חוטינר - ראה כרך א', עמוד 235) ולאמה חיה פייגה בת ר' שלמה כץ , הרב ממוינשט.
נתחנכה בבית ההורים ברוחם ובדוגמת אורח-חייהם בקיום מסורת האבות ובמעשי צדקה וחסד.
נישאה לר' יהודה מייברג (נפטר בצפת, ט"ו בטבת תשי"ח - 7.1.1958 - ראה כרך א', עמוד 53).
היתה לו כל ימיה עזר-כנגדו נאמנה ויעילה ביזמה ובפעילות כלכלית וצבורית (כמפורט בערך שלו, כנ"ל), וכשבאו לבקש ממנו עזרה ועצה ולא היה בבית, השכילה למלא את מקומו, שהבאים לפנות אליו לא ישובו ריקם, ואף בדברי עידוד, שמקורם בלב טוב וברצון להיטיב, חיזקה ידים רפות והנעזרים נשאו את שמה על שפתותיהם בברכה. גם לעצמה ולביתה מצאה באמונתה ובחכמתה כח ואומץ לעמוד במצבים קשים. מהאמהות בישראל, ששימשו מקור כח ובסיס איתן לקיום היהודי בבירת הגליל העליון ולהמשך השרשרת המפוארת של הישוב היהודי בצפת ושמירת ערכיו בחומר וברוח, ביחוד הגדילה לעשות לעזרת לומדי תורה.
בשנים האחרונות של בעלה, כאשר בגלל מחלתו היה זקוק מאד לעזרה, טיפלה בו בכל המסירות, אף כי גם היא עצמה לא היתה עוד בקו הכח והבריאות, ותוך מאמץ להארכת חייו שלו ניתק פתיל חייה שלה. ורק פחות מרבע שנה השאירתו בלעדיה בעולם הזה.
נפטרה בצפת, כ"ב תשרי תשי"ח (17.10.1957).