עסק בגידול גפנים בכרמיו ובייצור יין ביקבו והיה פעיל בעניני הצבור בקהלה היהודית.
במשפטים בעניני גפן ויין שימש מומחה-כבוד לבתי המשפט.
בשואת יהודי הונגריה במלחמת העולם נספו אשתו ושני בניו, ואילו הוא ושני בנים ובת אחת שרדו לפליטה. אחרי המלחמה התמסר לפעילות בקימום שארית הפליטה, וביחוד פעל כמקשר בין המפלגות הציוניות ובעזרה להשגת אפשרות-עליה לשרידים שביקשו לעלות לארץ.
משעלה בנו אליעזר (ראה ערכו בכרך זה) כמתנדב למלחמת הקוממיות ונפל בקרב ליד פלוג'ה, עלה לארץ גם הוא ושארית משפחתו בסוף 1948 וניגש להקים לבנו מזכרת חיה, משולבת בפיתוח הארץ וביצירת מקום עבודה ומחיה לרבים. רכש קרקע מוזנח בשטח שלמעלה מ-1200 דונם ונטע כרם גדול ומטופח לפי מיטב ידיעותיו במקצוע, ולעיבוד הענבים יסד את חברת "אליעז" (על שם בנו אליעזר ז"ל (בהשמטת האות ר') להעמיד את העוז במקום העזר), שבנתה ומקיימת בניהולו הכללי על "גבעת אליעז" בבנימינה יקב משוכלל לייצור יינות ומשקאות.
קבע את דירתו בחיפה ונותן מזמנו לשרות הצבור כחבר ועדת הבריאות של העיריה.
צאצאיו: חוה אשת ד"ר איתן פלדי (רופא בביתהחולים הממשלתי רמב"ם בחיפה), משה יהודה (מהנדס מכונות), אליעזר ז"ל (נפל בקרב ליד פלוג'ה, ח' חשון תש''ט, 10.11.48), דוד-יצחק ועקיבא הי"ד (נספו באושוויץ).
יוסף דרור (דרצ'ינסקי)
נולד כ"ט כסלו תרנ"ח (דצמבר 1897) בסלונים שברוסיה, לאביו מנחם מנדל דרצ'ינסקי (סוחר ידוע, שומר מסורת, בעל השכלה עברית וכללית) ולאמו הניה לאה בת ר' שמואל הלוי בריסקין. קיבל חינוך מסורתי ותלמודי מקיף וחינוך עברי וכללי מפי טובי המורים. בעת שלטון הכיבוש הגרמני ב-1915 השתתף ביסוד התנועה הציונית בסלונים ובסביבה. ביחוד פעל ביסוד תנועת "התאחדות צעירי ציון הפועל הצעיר" ואח"כ היה חבר המרכז שלה בפולין.
פעל למען החינוך העברי ביסוד שני בתי-ספר עממיים ובית-ספר תיכון של "תרבות" בסלונים ונשא בעול קיומם וביסוד ספריה עברית ופיתוח והיה חבר מרכז "תרבות" לגליל ביאליסטוק.
השתתף ביסוד "מגן דוד אדום" לעזרה רפואית ולשמירת הבריאות של המוני העם. פעל בסלונים למען הקרנות כחבר ועד קרן היסוד, מורשה הקרן הקימת ומארגן פעולותיה באזורים שונים בפולין. השתתף כציר בועידות ארציות של ההסתדרות הציונית, ה"התאחדות", "תרבות" והקהק"ל בפולין. היה חבר ועד הקהילה בסלונים ויו"ר ועדות שונות בו.
ב-1921 נשא לאשה את פסיה-פנינה בת ר' יצחק אהרונוביץ .
ב-1925 עלה לארץ עם אשתו ובנם והתחיל לעבוד כפועל בנין. ב-1926 נתמנה למנהל הלשכה המקומית של הקהק"ל בירושלים.
ב-1934 פעל בשליחות הלשכה הראשית בפולין והצליח להגדיל במדה מרובה את עזרת העם לגאולת הארץ. ב-1937 ארגן וניהל מטעם הועד הלאומי והקהק"ל את מפעל "עזרה ובצרון" בירושלים.
לרגל ביקור פרטי בדרום אפריקה ב-1945 גויס שם לפעולה במגבית למען הקהק"ל והחינוך העברי, וב1947 כבר הוזמן מכאן על-ידי הפדרציה הציונית וה קהק"ל בדרום אפריקה לבוא ולהשתתף במגבית הקהק"ל, שבראשה עמד הד"ר א. גרנות, וב-1954 פעל שם בהצלחה בשליחות המגבית המאוחדת לישראל.
עם קום המדינה הושאל מאת הקהק"ל למשרד הבטחון ושירת בו כראש המינהל באגף למשפחת החייל ואחרי גמר מלחמת הקוממיות באגף האספקה, ומשהוחזר לקהק"ל ריכז את פעולות מועצת המורים למען הקהק"ל בארץ. בשנים האחרונות הנו מנהל מרכז החבל הימי לישראל.