כיבדוהו כגדול בתורה ובמעשים טובים לשמים ולבריות וחיבבוהו בשל נועם מזגו והליכותיו, וכמה פעמים בחרו בו לנשיא הקהלה, והוא היה נשיא קהלה אורתודוכסית בגלוי ואיש הציונות והתרבות העברית במחתרת.
משקמה בטרנסילבניה אחרי מלחמת העולם הראשונה תנועה של ציונות ותרבות עברית עלה ר' יעקב מהמחתרת, והצטרפותו בגלוי לתנועה הציונית הפיחה אומץ גם באורתודוכסים אחרים ללכת בעקבותיו ולא להרתע מפני ההתנגדות של קנאים לאדיקות של שנאת ציון. פעילי התנועה נהנו לא רק מדיבורו העברי השוטף במבטא הספרדי, אלא עוד יותר מתוכן שיחותיו עמו, ששימשו להם מקור השראה והדרכה. חוברתו על "הציונות, התרבות העברית והדת", שהוצאה על-ידי ההסתדרות הציונית בטרנסילבניה, הצטיינה בניתוח מעמיק של מכלול הבעיות ובהרצאה בהירה ונאה ועזרה בהרבה להחלשת ההתנגדות האורתודוכסית לציונות, וביחד עם הרב הגאון רבי משה שמואל גלאזנר זצ"ל מקלוזנבורג (קלוז') היה מאבותיה הרוחניים של הציונות ביהדות הדתית בטרנסילבניה. אחרי שנים מספר עבר לגור בקלוז, מרכז התנועה הציונית באותה ארץ, הגביר את פעילותו למשיכת היהדות הדתית לתנועה, ובמדה מרובה הודות להשפעתו נשאר שם המזרחי במסגרת ההסתדרות הציונית האחידה.
היה ציר לקונגרס ציוני הי"ג בקארלסבאד באב תרפ"ג (1923). באותה שנה הופיעו שני ספריו. "יסודות מתימטיים בתלמוד ובספרות הרבנית" ו"שיטת הפלפול בתלמוד". כן פרסם מאמרים חשובים בקובצים הספרותיים שיצאו בטרנסילבניה; "אהל שם", "אוצר החיים", "יבנה" ועוד.
במלחמת העולם השניה נלקח גם הוא וביתו לגיטו ולמחנות מעצר, הוצא ב"רכבת ההצלה" לעסקני הציונות למחנה ברגן-בלזן ואח"כ לשווייץ וב-1944 זכה לעלות ארצה עם שארית משפחתו, וכאן מצא לו ידידים ומוקירים נוספים בין אנשי התורה והמדע, ובהרצאתו על חקר ההלכה, במסיבה שערך הפועל המזרחי בתלאביב לקבלת-פנים לכבודו.
הפתיע את שומעיו בהגדרותיו, בידיעתו הרחבה ובבקיאותו הרבה בספרות ההלכה מכל הדורות.
אף בארץ התפרנס מיגיע כפיו, ובזמנו הפנוי עבד בהכנת ספרו השלישי, "תולדות הפלפול", וושה ונלקח לבית החולים הוסיף להגות בספר זה אף בשכבו שם, כיצד להמשיך בו לכשיקום מחליו, אך נפטר בתל-אביב, י''ד אדר א' תשי"ד (17.2.1954) צאצאיו: חיה פרידל אשת אליהו דוד מרקוביץ הי"ד, לאה אשת אהרן אלבוים, פייגה ניחה ז"ל, פנחס אלכסנדר. חלק ניכר מספריתו, המכיל למעלה מ-1500 ספר, וביניהם אוסף של דפוסי טרנסילבניה, נמצא באוצר הספרים של "מוסד הרב קוק" וסודר באגף מיוחד הנקרא על שמו. גם חלק מעזבונו הספרותי נמסר למוסד הרב קוק לשם הכנתו לדפוס, ובשנת תשי"ח פרסם מוסד זה את תולדותיו בחוברת מיוחדת.
הרי שומר (צבי אריה (הרש ליב) שמואלביץ)
נולד בשנת תרנ"ז (20.8.1897) בצנסטוכוב שבפולין. לאביו מרדכי בייניש שמואלביץ ולאמו מאטא בת זאב גרוס. למד בחדר ומפי מורים פרטיים.
ב-1913 יצא לארה"ב והתחיל בעבודה והמשיך בעסקי מסחר והצליח בהם.
ב-1922 נשא לאשה את מינדל בת שמריהו ברקוביץ. מתוך הרגשת זיקה חיה לארץ-ישראל ולבנינה נתן בתמידות מזמנו ומפעילות ומכספו למטרות ציוניות, ובמיוחד לעזרת צבור החלוצים ולבנין המדינה, כפי שאפשר לראות מהתפקידים הצבוריים שמילא וממלא בעיר מושבו דטרויט שבארה"ב: נשיא הכבוד של מגבית ההסתדרות, נשיא הועד העירוני של איגוד הפועלים היהודים הלאומיים "ארבעטער פערבאנד", נשיא "בית ההסתדרות", נשיא סניף איגוד ארלוזורוב, נשיא מטעם ההסתדרות במגבית המאוחדת.
בשנים 1951-54 היה נשיא המגבית המאוחדת בדטרויט.
ביקר בארץ בשנים 1937, 1950, 1958.
ב-20.5.1958 הונחה אבן היסוד לבנין בית מוסדות ההסתדרות בעכו על שם צבי שומר לרגל מלאות לו 60 שנה ולמלאות 30 שנה לפעילותו למען הסתדרות העובדים הכללית בישראל.
בנו: זאב.
ד"ר זיגפריד להמן
נולד בשנת תרנ"ב (4.1.1892) בברלין (גרמניה). לאביו פאול (פנחס - בעל בית מסחר לספרים עתיקים ונדירים, שקוניהם היו אנשי מדע ומוסדות מדע) ולאמו אמה לבית זליג. למד באוניברסיטאות ברלין, פרנקפורט ופרייבורג,