היה רופא פרטי בצ'רניגוב, פעל בתנועה הציונית וניהל אגודת-נוער ציונית והשתתף כציר נבחר בועידה הציונית הכל-רוסית באביב 1917 בפטרוגראד. מ-1921 היה רופא במרפאות שליד בתי-חרושת בבריאנסק.
עלה לארץ עם רעיונו בראשית 1929 והחליט להיות חקלאי, בהיותו סבור שעיסוק זה נחוץ יותר לבנין הארץ, כי ברופאים אין מחסור. התחיל לעבוד כפועל חקלאי בבנימינה, אך בראותו שעבודתו לא תקדם את החקלאות ואילו ברפואה יכול הוא להועיל יותר, חזר למקצועו והיה רופא בקופת חולים בגוש חרוד> ובימי מהומות תדפיס היה מלווה את חברי המשק לעבודתם בשדה, שיוכל להגיש עזרה מיד במקרה שמישהו ייפגע מהתקפה ערבית, שהיו אז תדירות בסביבה, ומ-1930 ואילך היה רופא קופת חולים בתל-אביב.
השתתף בחוגים מדעיים רבים, ביניהם בחוג בלשנירפואי "חבר" לשיפור הסגנון והמינוח הרפואיים בעברית.
היה יוזם ותורם ומפעיל לטובת מפעלים סוציאליים.
תרם סכום גדול לבנין אולם מכונות לבית-הספר למלאכת הדפוס בכפר-חב"ד.
יסד קרן סטיפנדיות למשתלמים בחקלאות, תרם ל"בתי אבות", לבנין "בית הרופא'', לעזרה לנפגעי שיתוק ילדים ועוד.
כל ימיו היה פעיל למען גאולת הארץ, ועוד לפני קום המדינה מסר יחד עם רעיתו את ביתם שבתל-אביב (רחוב פרישמן 50) ביחד עם סכום ניכר במזומנים כעזבון בחיים לקרן הקיימת לישראל.
נפטר בתל-אביב, כ"א אדר תשי"ח (12.3.1958) ונקבר בנחלת יצחק.
שלום קרישפין
נולד בעיר סליבין שבבולגריה, אדר תרע"ג (17.3.1912).
לאביו יצחק בכור קרישפין ולאמו רחל לבית אשכנזי. התחיל ללמוד בבית-ספר יהודי בבולגריה, בו לימדו גם עברית.
ב-1924 עלה לארץ עם הוריו, גמר בית-ספר עממי בתל-אביב ואחר-כך יצא לעבודה.
היה בקבוצה הראשונה של מייבשי הביצות בנתניה בהווסדה. אחר-כך עבד בפרדסי פתח תקוה והסביבה בתור נגר, ובאחרונה פנה למקצוע הפחחות והשתלם בו ושיכללו.
ב-1935 נשא לאשר, את בוקיצה בת ברוך חרמון. היה הראשון בארץ שפיתח את מקצוע הפחחות לייצור כלי-בית וכלי-כביסה מודרניים, ועם גידול הביקוש לתוצרתו גדל היקף הייצור בבית-מלאכתו לתעשיה המעסיקה עובדים במספר גדול.
ביחד עם תעשיינים אחרים, שהיו זקוקים לשטח נרחב לפיתוח מפעליהם, השתתף ביסוד אזור התעשיה על שם אריה שנקר בבני-ברק. שם בנה את בית החרושת הראשון, בשם "ש. ב. קרישפין - פעמון בלי, לפחחות ולגלוואניזציה, ובכך נתן יד לפיתוחה היצרני והכלכלי של בני-ברק. רכש ציוד למיתקן לגלוואניזציה חמה בארץ, ועם התרחבות הצריכה בעבודות אלה הביא מיתקן אמריקאי חדיש לגלוואניזציה חמה של לוחות-פח שלמים, סלילים לבתי-קירור וכל מיני עבודות הדורשות גילוון חם, והצליח לספק תוצרת העולה בטיבה על התוצרת המובאת מארצות-חוץ.
כל השנים היה פעיל בהגנה.
לאות הוקרה לפעליו למען פיתוח בני-ברק נטעו חורשה בשטח שני דונמים שנקראה "גן שלום" על שמו.
נפטר בתל-אביב, כ''ח מיון תשי"א (1.6.1951).
צאצאיו: רחל, שמחה, ברוך.
יעקב ליברמן
נולד בשנת תרס"ב (25.5.1902) ברוסיה.
לאביו מאיר (מצאצאי הרב יהודה ליברמן מאורנבורג שברוסיה, ידידם ותומכם של הבילויים בראשית דרכם הקשר.) ולאמו דבורה בת אליהו רווזין. גמר בית-ספר עממי ותיכון רוסיים. התחיל ללמוד