היה כל ימיו איכר וכורם בזכרון יעקב. ממיסדי הלואה וחסכון המקומי, חבר אגודת הכורמים, חבר ועד המושבה, ממיסדי לשכת בני ברית בזכרון-יעקב.
העלה את תולדות המושבה על הכתב בספר, שנרכש על-ידי ועד היובל של זכרון יעקב.
נפטר בזכרון יעקב, לי סיון תשט"ו (20.6.1955).
צאצאיו: צבי ז"ל (מעסקני בנימינה - ראה בכרך זה), ד"ר חיים אפלבוים (רופא וטרינרי), לאה אשת יהודה אחיעזר (זיסו) חקלאי בבנימינה, רבקה אשת חיים רוטמן חקלאי ופרדסן בחדרה (ראה בכרך זה).
הרב יצחק אביגדור אורנשטיין
נולד ד' תמוז תרנ"ג (1893) בירושלים.
לאביו הרב משה יהודה ליב אורנשטיין (בן הרב הגדול ר' יעקב , בן ר' ישעיה , בן ר' אורי; שעלה לארץ עוד בשנת תקצ"א (1831) ראה בכרך זה - ועל שמו אורי נקראה המשפחה בשם אורנשטיין) ולאמו שושנה רייזל בת המדפיס שמואל צוקרמן (מחלוצי הדפוס בירושלים דאה כרך ג', עמוד 1255), ומצד האמהות של אבותיו התיחס על צאצאי מחברי "קרן אורה" ו"שאגת אריה" והגר"א מוילנא ובית ריבלין, וכן היה בקירבת משפחה להרב משה בלויא, מראשי אגודת ישראל (ראה כרך א', עמוד 175).
למד בחדר פרטי ואח"כ בישיבות "אהל משה" (בה למד ביחד עם אביו ואבי אביו ואביו זקנו, ארבעה דורות על שלחן אחד), "תורת אמת", "מאה שערים", וכשיסד הנדיב לייזרוביץ משיקאגו בשנת תרע"ב (1912) את "ישיבת המצטיינים", אליה נתקבלו 2-2 אברכים מבחירי הלומדים בחמש הישיבות הגדולות, שישבו במוצא, מחוץ ל"שאון הכרך" של ירושלים בימים ההם, וישקדו על לימודיהם להכשיר עצמם לרבנות, נבחר ר' יצחק אביגדור לאחד משני המצטיינים מ"אהל משה" על אף גילו הצעיר ביחס.
זמן מועט היה חתנו של הגאון ר' אברהם אהרן פראג, ובשנת תרע"ד נשא לאשה את מושקה ליבא בת יצחק וידמן (ראה בכרך זה).
במלחמת העולם הראשונה היה פטיר משרות בצבא, הטורקי בזכות "הנתינות הספרדית" שרכשו אבותיו בכסף, וכך נתאפשר לו להתהלך חפשי מפחד שוטרים ולעזור לרבים להימלט מפני תפיסה ולעזור לנפגעי הרעב והמגפות, ולפרנסתו עסק במסחר במצרכי מזון, והודות לידיעות בהויות העולם, שלמד באופן פרטי בבחרותו, התמצא יפה גם בחיי המעשה.
אחרי המלחמה נתן יד ויזמה להשתלבות הדור הצעיר של בני הישוב הישן בתהליך התחיה הלאומית, במסגרת הארגון הדתי-הלאומי "הצעיר הארץ-ישראלי", שהצטרף אח"כ להסתדרות המזרחי בשם "המזרחי הצעיר". יסד את הסניף הירושלמי והיה המזכיר הארצי של "המזרחי הצעיר" והרוח החיה בכל פעולותיו חישוביות בצבור הדתי. היה פעיל ביסוד "ישיבת המשתלמים", ששימשה גרעין ראשון לבית-המדרש למורים מזרחי, בבחירות לועד העיר ליהודי ירושלים. בבחירות לאספת הנבחרים, ביסוד משרד הרבנות המאוחד מאשכנזים וספרדים וביסוד הרבנות הראשית לארץ-ישראל, (וכל זה תוך מלחמת דברים בהפרעות מצד האדוקים הקיצוניים, וביניהם גם קרובי משפחה), בסידור חניכי ישיבות ירושלים בעבודה חקלאית במושבות ובהכשרת למלאכת-יד נאה בירושלים. היה שנים אחדות מזכירו של הפרופ' חיים פיק, ראש המרכז העולמי של המזרחי, ופעל גם כמנהל מחלקת העליה של המרכז העולמי. היה ציר בועידות ארציות של המזרחי ובכל הועידות העולמיות עד שנת תרפ"ט, וברשימת. המזרחי נבחר לקונגרסים הציוניים הי"ג והט"ו. נסע בשליחות המזרחי העולמי לבגדאד ויסד שם סניף למזרחי.
בתרפ"ב היה מראשוני מיסדיה של חברת "הכפר העברי" לשיכון דתי-לאומי באזור ירושלים ונתן הרבה מרץ ויזמה וכושר ארגוני להצלחת הפעולה, וברכישת חלק של הקרקע נתאחר במשרד ספרי האחוזה עד שעה מאוחרת של ליל שבת (כפי שהורו חז"ל, שבגאולת קרקע בארץ-ישראל יש לעסוק אפילו בשבת), סידר את הקניות מידי הערבים בעלי הקרקעות, פיקח על עיבוד התכניות וביצוע הבניה, ובעיצומו של יום תשעה באב שנת תרפ"ה (1925) נכנס ראשון לביתו שבנה בין עשרת הבתים הראשונים ב"כפר העברי - נוה יעקב" (ליד הכביש הראשי מצפון לירושלים, בדרך רמאללה-שכם). אח"כ שימשבתפקידים שונים בהנהלת החברה והכפר, כמזכיר ומנהל החשבונות, יו''ר ההנהלה, סגן יו"ר, ובאחרונה חבר ההנהלה וגזבר-הכבוד, ושנים אחדות היד. "מוכתר'' הכפר ונציגו כלפי השלטונות. כן השתתף בפעילות בגאולת הקרקעות וביסוד השכונות סנהדריה ובית וגן בירושלים, וכן היתה לו יד בגאולת קרקעות בכפר חיטין וחלק מאדמת "נבי סמואיל''. פעל גם כמנהל כולל חב"ד ונציגו של הרבי מליובאוויטש בארץ, והיה סגן נשיא באגודת "אחוה'' תלפיות.
משקבעה ועדה בינלאומית, בעקבות מאורעות תרפ"ט (1929), "סדרים" לתפילת היהודים ליד הכותל, לפיהם