בשנת 1933 הציל כמה אנשים משטפון בואדי מוסררה, ביניהם - שני האחים אייכמן. מקודחי המים בפרדס הגדוד וכפר יונה.
בשנת 1931 נשא לאשה, את ינטה בת יהושע אלטמן. בשנת 1939 נפצע בשיירה מסדום לירושלים. ממיסדי בית החרושת לצנורות מלט "אשד-איגרא" ברמת גן. מפעילי "פועל", והיה חבר ההסתדרות עד שנת 1942. ממארגני ופעילי השמירה האזרחית בימי המאורעות ברמת-גן. בנותיו: דליה אשת יצחק בנבנישתי, שרה.
אריה פוסק
נולד בוילנא (רוסיה), כ"ז ניסן תרס"ו (9.4.1906). לאביו משה (סוחר וחרשתן) ולאמו אסתר לאה בת לייב רוגול. קבל חנוך מסורתי ותיכוני.
היה חבר בארגוני הנוער - הצופים והמכבי בעירו.
בשנת תר"ץ (1930) עלה לארץ.
בשנת תרצ"ח (1938) נשא לאשה את יהודית בת מאיר שולויס .
עבד כפועל בנין ובתקופה יותר מאוחרת כקבלןמשנה.
מאז עליתו לארץ - חבר המפלגה הרביזיוניסטית, ארגון עובדי הצה"ר ובית"ר, אשר בשנת 1935 הפך להסתדרות עובדים לאומית.
חבר פעיל בתנועת הנוער "בית''ר" ותנועת החיילים המשוחררים "ברית החייל".
חבר בארגון "הגנה ב'" עד לפלוג בשנת 1937 וב"אצ"ל" מיום הוסדו.
מלא תפקידים שונים בתנועה הלאומית על כל ענפיה.
סגן נציב בית''ר בא"י, חבר המפקדה הארצית ומפקד ברית החייל בת''א, חבר מרכז הצה''ר, חבר המטה הראשון של ה"אצל" ומזכיר המשרד המדיני של הצה"ר בירושלים.
נעצר ע"י הבריטים 4 פעמים. רצה תקופות מעצר שונות בבתי הסוהר : עכו, יפו וירושלים - ובמחנות המעצר: סרפנד ולטרון.
בתקופת המאורעות 1936 שרת כשומר ונוטר בזכרון יעקב ובמושבות הדרום.
במלחמת העולם השניה בצבא הבריטי.
מאז קום המדינה תושב רמת-גן ועובד העיריה בתור מנהל מחלקת התברואה והפקוח.
בשנת 1954 הצטרף יחד עם קבוצת חברי הצה"ר לשעבר ל"מפלגת הציונים הכלליים".
חבר הועד הפועל הארצי של מפלגת המרכז. חבר הועד למען החייל ברמת-גן.
צאצאיו: עדנה, קרני .
הרב אורי אורנשטיין
(אבי משפחת אורנשטיין בירושלים) נולד בשנת תקס"ו (1806) בזיטאל שליד סלונים, רוסיה.
לאביו ר' משה בר' מרדכי וולאברינק .
נודע בילדותו כעילוי ורכש בקיאות גם בכלכלה ובהויות העולם, ובן י"ג לקח אותו הגאון ר' יצחק אב"ד דקארלין לחתן ונתן לו את בתו זיסל לאשה.
אחרי חתונתו נכנס לעבוד בבנק, הצליח בכשרונו לקדם את עסקי הבנק ובמהרה נתמנה לסגן מנהל הבנק בסלונים. נמשך לחסידות חב"ד ונסע לליובאוויטש לקבל תורה מפי האדמו''ר האמצעי ר' מנחם מנדיל בעל ה"צמח צדק". בראותו שהעיסוק בבנק מפריע אותו מהעיסוק בתורה ובעבודת ה', החליט לעזוב את בית אבותיו ואת מעמדו הטוב. למען יוכל לחיות בפרישות ובחסידות. רבו וחותנו ואחיו הגאון ר' יעקב בעל "משכנות יעקב" התנגדו לכך, אך הוא היה תקיף באופיו, ומשהחליט לעלות לא"י, לא זז מדעתו. הוא לקח את אשתו ושלוש בנותיו, שהגדולה שבהן היתה אז בת תשע, ואת אביו הזקן, ויצא עמהם לדרך רבת התלאות (בתנאי הנסיעה בימים ההם, במסע בעגלה בכל רחבה של רוסיה) לאודיסה, להפליג משם באניה ליפו. בברדיצ'ב השיג אותם רץ שלוח מאת חותנו להחזירם. אשתו נטתה לחזור, לפקודת אביה, והוא סירב לחזור והסכים לפטור אותה בגט ולתת לה את שתי הבנות הקטנות ולקחת עמו את הגדולה. הגדולה בת התשע התיפחה בבכי ואיימה בבריחה אם ההורים יתפרדו, ובכך ריככה את האם, שהסכימה לעלות עם בעלה.
בשנת תקצ"א (סוף 1830) הגיע לארץ עם המשפחה והתישב בצפת ולמד תורה וחסידות מפי הגאון הצדיק ר' אברהם מאוריטש בעל "בת עין". נולדו לו עוד בנים ובנות, וכמה מהם מתו בדבר.
אחרי שעלה לארץ שינה את שם משפחתו: מוולברינק ל-אורנשטיין .
בעת מרד הדרוזים והתנפלותם על צפת בשנת תקצ"ד