דור הרצל", ומרכז מחוז ת"א-יפו של "בני-ברית" המועצה האיזורית, חבר הנהלת קופת חולים "אוצר הרופאים", חבר הועד הפועל של הציונים הכלליים, חבר ההנהלה והגזבר של "איגוד העובדים של הציונים הכלליים".
משנת 1957 מו"ל ועורך של הירחון "דברים" של הציונים הכלליים.
במלחמת הקוממיות - קצין מודיעין בחיפה.
בתו: ורדית .
אליעזר קרול
נולד בקרמנצ'וג (אוקראינה), כ"ז אייר תרמ"ז (1887).
לאביו מרדכי (סוחר), מראשוני "חובבי ציון" בעירו.
קבל חנוך מסורתי בחדר ובישיבה, השתלם בהשכלה תיכונית בלימוד אכסטרני.
בגיל 14 נעשה ציוני. אח"כ הצטרף לסוציאל-דמוקרטים, וכשנוסדה מפלגת ציונים-סוציאליסטים עבר אליה. מתלמידיהם של לשצ'ינסקי ולצקי-ברטולדי .
לקח חלק פעיל בהגנה העצמית בתקופת הפרעות באוקראינה.
גויס לצבא הצארי, נאסר באשמת פעילות פוליטית בצבא ונידון לארבע שנות עבודת פרך. ברח מבית הסוהר והצליח לצאת מרוסיה.
בעזרת הועד האודיסאי של "חובבי-ציון" עלה לארץ בראשית שנת 1908.
כעבור יומים, הלך ברגל מחיפה למושבה זכרוןיעקב, שבה גרה אחותו.
עבד במושבה כפועל יחד עם חברים פועלים אחרים, שקבלו בקבלנות תלישת פולים, אח''כ נתקבל בתור שומר הגורן לכל הקיץ.
באותו זמן נפגש עם ישראל גלעדי , חבר "השומר'' שבא לבקר במושבה, וממנו למד להכיר את מטרותיה של אגודת "השומר" (שנוסד בשנת 1907). לפי עצתו של גלעדי נשאר בזכרון-יעקב , במטרה להצטרף לכמה חברי "השומר" שהוזמנו לשמור בכרמיה, וכך למד את מצב המקום בנוגע לשמירה בעתיד. הרצאתו של ישראל שוחט ראש "השומר" (ראה כרך א', עמוד 399) שביקר במושבה והרצה על "לגיון העבודה" עשתה עליו רושם כביר.
באותו חורף החלו להופיע חברי "השומר" במושבה כדי לקבל שמירות בודדות, היות ונודע להם, שהמושבה מסכימה להחליף את השמירה הערבית בשמירה עברית מחברי "השומר". בהתנקשות עם שודד ידוע "נאיף זא בארא" שנתבקש ע"י השמירה הערבית לדחות את רגלי השומרים היהודים, נפצע קרול בידו השמאלית בעת שרץ לעזרתו של חברו צבי בקר, הספיק לתפוס את המתנקש ולהוציא מידו את רובה הציד שלו ולהכותו.
בשנת 1908 נבחר בועד הפועלים יחד עם יוסף ברץ ודוד גרין (בן-גוריון) בקבוצת הפועלים שעבדו באדמות זכרון-יעקב ב"בורג" וב"מרח". קבלו בקבלנות את נטיעת השקדים ב"בורג".
כש"השומר" קבל את השמירה בחדרה, צורף לקבוצת השומרים שנשלחו אליה, והיה בין כובשי השמירה העברית בחדרה.
בהיותו בחדרה, אחרי השמירה ועבודה מפרכת, התמסר לסידור וטיפול בתימנים שעלו אז לארץ. מילא אז תפקיד רב ערך במשימה זו.
בשנת 1910 נתקבל בתור חבר "השומר".
המשיך בעבודה ובתפקיד שמירה וכיבוש עבודה בכל אזורי הארץ : זכרון יעקב ובנותיה, כרכור, חדרה, מושבות הגליל התחתון והנקודות הראשונות בעמק ומושבות יהודה והדרום. בכל מקום, החדיר בלב הפועלים והצעירים את הרצון והשאיפה להגנה ולעבודה, נטע בלבם אהבה למולדת, להקרבה עצמית ולמשמעת.
גם בכיבוש האדמה להתישבות חדשה רב היה חלקו. השתתף בכיבוש אדמת תל-עדשים. משומר שדות נהפך לפלח עובד אדמה. אך את הרובה לא עזב, העבודה וההגנה ירדו כרוכים לארץ-ישראל.
בזמן מלחמת העולם הראשונה היה הוא בין המעטים שהצליחו להמלט ממאסרים וענויים שעוללו לנו התורכים. הוא הצליח להשאר חפשי, התמסר אז לעניני הגנה, רכישת נשק וארגון צעירים להיות דרוכים.
התגייס למשך זמן בתור נוטר (בקשי) בכדי לכסות בגושפנקה רשמית על נשק המגן העצמי.
במוצאי מלחמת העולם הראשונה התנדב בין הראשונים לגדוד העברי הא"י, והיה מהפעילים ביותר בין מארגני ההתנדבות שרובם היו מחברי "השומר", שעז רצונם היה ליצור גדוד עברי שישתתף בשחרור המולדת.
הוא חתר להיהפך לאיש צבא ולקבל חנוך צבאי מתאים ולרכוש נשק להגנת הישוב בימים ההם. לשם זה, היה ממארגני הקבוצה הסודית מחברי "השומר" ששרתו בגדוד, בשם קבוצת ה"באשקירים", שעיקר תפקידה היה לרכוש נשק בכל הדרכים הכשרות והבלתי כשרות. הם הטילו על עצמם להפריש ממשכורתם הדלה לפעולות הרכש. ויש לציין כי קבוצה זו. בעזרת חיילים מהגדוד