בשנת 1948 בחטיבת חיל רגלים שהשתתפה בכיבוש הגליל העליון, פריצת הדרך לנגב וכיבוש הגליל המערבי.
עובד בתור אדריכל עצמאי בתל-אביב.
בנה ובונה בנינים צבוריים: סניפי הבנק הלאומי לישראל בע"מ בארץ, בית מערכת העתון "למרחב", בית הוצאת האנציקלופדיה העברית "מסדה", תחנות אוטובוסים שונות וכו'.
בשנת 1951 נשא לאשה את כרמלה בת יוסף בנאי. בנאי חפשי בלשכת "בצלאל" בת''א.
צאצאיו: אהוד, מיכל.
הרב ד"ר מאיר שווארצמאן
נולד בעיר זאגראווע, פלך קאליש (פולין), כ"ב שבט תרס"א (1901).
לאביו הרב ישראל משה שווארצמאן ולאמו רחל. למד אצל אביו ובבית המדרש של העיר ויצאו לו בנעוריו מוניטין כעילוי המצטיין בחריפות ובבקיאות, ונתקבל בעודו צעיר לימים כתלמיד הרב הגאון רבי מאיר דן פלוצקי (בעל "כלי חמדה" ו"חמדת ישראל"). רב זה הכיר בערכו והעריך ביחוד את חדירתו לכל אוצרות ספרי התלמוד והפוסקים, הכיר בו. כבעל נפש זכה ובעל הבנה עמוקה ואינטואיציה חזקה, והיה שופע אליו אהבה וחיבה.
בשנת תרפ"ה (1925) נשא לאשה את חוה יאבלין משדליץ. ילידת העיר קוצק, מצאצאי האדמו"ר "היהודי הקדוש" מפשיסכא (היא רעיה נאמנה המצטיינת בעבודתה הציבורית).
מנעוריו הוא פעיל בעבודה ציבורית-תורנית, ובשנות הפריחה לספרות התורנית החסידית החדשה בפולין, שבין תקופת שתי המלחמות, התבלט במחקריו ובמאמריו המרובים, שפירסם בעתונות החרדית, ואף פרסם שירים, שהיו ניצנים של נוסח מסורתי-לירי, והיה בהם משום חידוש בתוכן והן בצורה. שיריו הצטיינו בציוריותם ובדימויים, והיו מוארים בתור התחיה ורוח המסורת.
הוא מצטיין כמנסח וכפרשן, ובחמשת ספריו "מאיר עיני ישרים" הראה דוגמא למלאכת כינוס, שאין תכליתה מדעית בלבד, כי אם גם חינוכית. כי הוא מאסף ומסדר בטוב טעם ודעת את כל החומר הרב, המפוזר בספרות הדורות ובוחר בחירה קפדנית אותו חומר מאלף, שהוא שקוי רעננות קדמונית ומתבל את הדברים תמיד במחשבותיו ובהברקותיו המקוריות ומוסיף פירושים משלו.
בצורה ספרותית נאה ובסגנון לירי מצטיינים ספריו: "מאיר עיני ישרים" (ניו-יורק), "אונזערע ימים טובים" ו"דער יידישער פלאם" וכמו-כן ספריו העבריים: "אלה תולדות הרבי מגור" וספר שיריו "ניצנים", שניהם נדפסו בא"י.
הוסמך להוראה מגדולי רבני פולין בשנת תרצ''ח (1938) והוא מכהן כרב בוויניפג (קנדה) משנת 1938.
יו"ר ועד הרבנים בוויניפג וחבר נכבד באגודת הרבנים וב"אגודת ישראל", ואף הוכתר בתור דוקטור.
הוא קשור בכל נימי נשמתו לא"י ואהבתו לארצנו באה לידי ביטוי בשיריו על עיר הקדושה ירושלים, כעיר הקודש והנצחים.
הנימה הדתית מתבלטת גם במאמריו הפובליציסטיים שהיה מפרסם בעתונים: "דער איד" (ווארשא), "דאס יידישע טאגעבלאט" (ווארשא), "דגלנו" (בעברית, ווארשא), "דרכנו" (בעברית, ווארשא), "ארטאדאקסיש יוגענט בלאט" (ווארשא), "בית יעקב זשורנאל" (לודז'), "אונזער וועג" (שעדליץ), "דער טאג" (ניו-יורק), "דער מארגען זשורנאל" (ניו-יורק), "דאס יידישע ווארט" (ניו-יורק), "דער איד" (ניו-יורק), "דער קענעדער אדלער" (מונטריאל), "דער אידישער ז'ורנאל (טאראנטא), "דאס יידישע ווארט" (וויניפג), "המודיע" (ירושלים), "שערים" (תלאביב), "דגלנו" (תל-אביב) ועוד.
במאמריו יש מזיגה של פיוט ושל פרוזה-לירית, מאורעות הזמן מוארים אצלו באור של אדם בעל השקפות עצמיות, מרובה שרשים ועשיר תרבות עברית שרשית היונקת מאוצרות הדורות.
בהתמסרות מפליאה עוסק הוא בכל עניני הציבור שבעירו וויניפג, והשפעתו מרובה בבל היהדות הקנדית.