מוש בשכרה, אחראי לפני הועד ולא לפני הועדה המקומית, אבל בעצם היתה זאת שליטה על קופה ריקה ועל שפע של מחסורים חיוניים שאין במה לספקם...
מעמדה קשה ואחראית זו נגאל על-ידי הקדחת שתקפה אותו ונשלח ליהודה להבראה, תוך עבודה, על-ידי החלפת אויר. נרשם בלשכת העבודה בראשון לציון וקיבל כמה ימי עבודה, ובשמעו על הווסד "הקבוצה היפואית" (גרעין לכוננות הגנתית בתל-אביב) למקרה שהשלטון לא ירצה או לא יוכל לקיים חוק וסדר, פתח בשיחות עם אנשי הקבוצה בדבר שיתוף פעולה עם "השומר", והיה בדעתו להשאר ביהודה כפועל מצפה ליום עבודה ולוותר על מעמדו כחבר קבוצה קבועה ובעלת זכויות יתר. אך משהודיעוהו החברים (מנדל פורטיגלי ואח''כ יהודה פרסקורובסקי ) מתל-עדש, שהשלטון גייס חברים רבים לעבודה ולקח את מיטב הפרדות, חזר מיד לתל-עדש. מקודם ראה זכות לעצמו לוותר על מעמד של העדפה, אך כשההעדפה נתחלפה במנה נוספת של תלאות, ראה חובה לחזור מיד ולשאת את חלקו בעול הכללי. גם הוא נלקח לעבודה בסלילת כביש עפולה-נצרת, לקראת בוא המצביא ג'מאל פחה, ובראותו שלא יוכל לסבול בשתיקה את גסותו של הקצין כלפי החיילים והעובדים ועלול להסתבך בהתנגשות עמו. עזב את המקום בהסכמת חבריו וחזר לראשון לציון. בהיות כמה מהנהגת "השומר" בגירוש או נעדרים מסיבות אחרות שהזמן גרמן הוטלה עליו האחריות בעניני השמירה ביהודה, והוא שחתם על ההתקשרויות מטעם "השומר" עם ועדי המקומות ברחובות, בחולדה, בבן-שמן ובגדרה (אחרי שאנשי הארגון המתחרה, אגודת "המגן" בהנהגת יוסף לישנסקי , לא האריכו ימים בתפקידם).
באותה שנה (1916) הוחלט באספה הכללית של "השומר" בתל-עדש על ארגון ה.ת.פ.י. (הגנה תמידית ופעולה ישירה) במגמה אקטיביסטית, לשם יצירת כח מזוין יהודי במחתרת, שבמקרה שיתרופף השלטון הטורקי בארץ והערבים ינסו לפגוע בישובי היהודים, יתיצב הכח היהודי נגדם בגלוי. עקב ההחלטה ארגנו בגליל הגנה מרוכזת ומלוכדת במשמעת חזקה, וצבי שימש מקשר בין ההגנה הגלילית שבהנהגת "השומר" ובין "הקבוצה היפואית" בתל-אביב.
באותו הזמן גברו במה שנתקרא אז בשם "הנהגת הישוב" רחשי ההתנגדות לפעולות קבוצת "נילי", שדוברי הימים ההם נימקוה ב"בחילה מוסרית" מפני המושג ה"מגונה" ריגול, וגם בחשש שיבולע לכל הישוב בעוונם של המרגלים (ובאותו זמן, הסכימו חברי השומר והישוב להקים גדוד עברי שילחם יחד עם האנגלים נגד התורכים, בו בשעה ששני שלישי הישוב נמצאו בשטח התורכי, מצפון לפתח-תקוה, בלי לעשות חשבון שדבר זה, יכול היה להביא אסון עליהם...). בהתיעצות חברי "השומר'', שנטלו לעצמם את הפיקוח והאחריות על בטחון הישוב, הועלו שתי הצעות: א) למסור את חברי "נילי" לשלטונות; ב) לתפוס אותם ולהחזיקם במעצר בכנינים שבידי "השומר". אך רשת "נילי" נתגלתה לשלטונות ב דרך אחרת, וכשהקיף הצבא את זכרון יעקב, מרכז "נילי", ויוסף לישנסקי , שהיה מראשי פעיליה, התחבא בהרי השומרון, עברו שם צבי נדב וחברו שמואליק הפטר בעגלה מכרכור לתל-עדש, נענו לבקשת יוסף לישנסקי הנרדף והעבירוהו עמהם עד לקרבת מתולה. משנודע להם, שהצבא כבר הקיף בחיפושיו גם מושבה זו, שילחו את לישנסקי לאשר ילך לו וירו אחריו, לבל יפול חי בידי הטורקים, אך הוא רק נפצע והגיע במנוסתו עד סביבת ראשון לציון ושם נתפס. (פרטים נוספים בפרשה זו ראה : שרה אהרנסון , כרך ה', עמוד 2340; יוסף לישנסקי , כרך ה', עמוד 2311, ובערכים של יתר חברי "נילי").
בגלל הניגודים בין סיפורי אנשים שונים שהיו מעורבים באותה פרשה ישנם פרטים שאין לדעת בהם את האמת לאמיתה. אך האמת הידועה היא, שאחרי גילוי רשת "נילי" הכביד השלטון את ידו גם על אנשי "השומר", ובין הנאסרים היה גם צבי נדב , ובזה נסתיימה פרשת מעשיו במסגרת "השומר" בתקופה העותומנית. (פרטים על עלילות "השומר" באותה תקופה, שגם הוא היה שותף בהן, ראה בערכים של חבריו מרדכי יגאל, כרך ה', עמוד 2088; יחזקאל ניסנוב , כרך ט' עמוד 3258, ועוד; בספרות על "השומר", ומנקודת-ראות שלו עצמו בספר זכרונותיו המוזכר להלן).
בחקירות ובעינויים לא הצליחו התורכים לסחוט ממנו הודאות מספיקות להרשעתו בדין הצבאי בדמשק, ואחרי שהוחזק חדשים מספר בכלא חאן עלי בשה נשלח בקבוצה בת 29 איש (חברי "השומר" ועסקנים בישוב ואסירי "נילי" שלא הוכחה אשמתם במשפט) דרך סוריה ואנאטוליה לבית-הסוהר המרכזי באיסטנבול, ומשם נשלח בקבוצות אסירים לעבודת-כפיה בשרות הצבא במסילת הברזל באזור טראפיזונט שמאחורי החזית הקאוקאזית. תוך עבודה למד שם מכונאות בתיקון קטרים ושימש גם כעוזר לנהג-קטר. אך נפשו חשקה בחופש, וביחד עם הפועל פלדמן מפתח תקוה נטשו את הגדוד עברו ברגל את האזור הארמני השומם והריק מתושביו, שהובלו להשמדה לפי הוראות השלטון העותומני, עברו את הגבול, שחזיתו המלחמתית לא היתה שמורה כראוי בשני הצדדים, והגיעו דרך טיפליס לאודיסה. משם חזר, ביחד עם חבר "השומר" דוד פיש, בספטמבר 1919 (שנה אחרי גמר המלחמה), ונכנס לארץ באופן בלתי ליגאלי... ומצא את חבריו למאסר, שהספיקו לחזור עוד בחורף שעבר, ובהתאם לנסיבות החדשות ולמשימות החדשות התארגנו במסגרת חדשה, במפלגת "אחדות העבודה", שירשה את זכויותיה וחובותיה של מפלגת "פועלי ציון" בארץ.
אך הנסיבות המחייבות כוננות הגנתית לא חלפו, וכשהחברים ששוחררו מהגדוד העברי נשלחו מי להתגייס למשטרה ומי ללכת לעבודה ולהגנה לכפר גלעדי, החליט צבי להכשיר את עצמו לטייס. כהתחלה לכך למד מסגרות ומכונאות תוך עבודה בבית החרושת של קלמן הופמן (פחטר-הופמן) . אחר-כך למד נהגות של מכונית בקורס שנערך מטעם "הדסה" וביצע את מסע-הבכורה כנהג בהבאת נשק במכונית של "הדסה" מתל-אביב בשביל