יצחק נדב
נולד בירושלים, כ"א ניסן תר"ן (אפריל 1890).
לאביו שלום נדב (שעלה מתימן עם השיירה הראשונה לירושלים בשנת תרמ"א-1881) ולאמו מלכה בת יהושע ברוך (שעלה מאלג'יר לירושלים בשנת תרל"ב-1872).
קבל חנוך מסורתי בחדר ובישיבה אצל מרי (חכם) סלם כהן. בשנת תרס"ו (1906) הצטרף למפלגת "פועלי ציון" ע"י יצחק בן-צבי (כיום, נשיא המדינה) ואלכסנדר זייד .
היה חבר המועדון של "פועלי ציון" בשכונת "משכנות", שרוב חבריו עלו לירושלים ללמוד את מלאכת הסיתות והבניה. מטרת המועדון היתה לקרב את הפועלים התימנים במקום וללמדם את מלאכת הסיתות והבניה, בעזרתו של פרופ' בוריס שץ מטעם ביה"ס "בצלאל" בירושלים.
בין התלמידים "המוסקובים" (שעלו מרוסיה) היו: אלכסנדר זייד, משה גבעוני, גד, אליהו איתן ועוד ממפלגת פועלי ציון. וממפלגת "הפועל הצעיר" שעלו אז לירושלים היו יוסף ברץ ועוד.
באותה שנה יצא בפעם הראשונה מירושלים לטיול עם חברי המועדון לראשון לציון ונהפך ל"מוסקובי" שלם (חבריו לקחו אותו למספרה, גזזו את פיאותיו היפות והמסולסלות, הפשיטו את בגדי התימנים הגלותיים והלבישו אותו "בגדי חלוצים").
לאחר שחזרו מהטיול עבר לגור בדירה בזכרון-משה יחד עם חבריו, וחיו בקומונה.
לאחר ארבע חדשים של חיים משותפים התפזרו והוא עבר ליפו וקבל עבודה בבית החרשת למתכת של "ליאון שטיין", בקידוח בארות.
יצחק בן-צבי קירב אותו ושיתף אותו בכל האסיפות והשיחות של "פועלי ציון".
היה בין קבוצת החברים שהתנגדו, ש"יער הרצל" בבן-שמן ינטע ע"י פועלים ערבים. נשאר בבן-שמן עם כמה חברים ועסקו ביעור "יער הרצל".
לפי דרישת שליח שבא מסג'רה ליפו, עזב את יפו עם כמה חברים לסג'רה. שם הטיל עליו ישראל שוחט (ראש "השומר") לצאת לשמירת הגורן.
בתור מומחה בבנאות וסיתות, הציע להנהלה למסור לו ולעוד כמה חברים את בנין ותקוני הבתים בסג'רה, במקום "המומחים" הערבים. הצליח בעבודה ונמסרו לו ולחבריו עבודות בנין במחירים יותר זולים מעבודה זרה. הרויחו אז 30 פרנק ליום...
בשנת 1908 נתקבל כחבר באגודת "בר-גיורא" (אח"כ "השומר") נשלח יחד עם צבי בקר ובן-ציון משביץ למושבה "מלחמיה", אז היתה המושבה היחידה בעמק הירדן, במטרה, לבדוק את המצב בכל השטחים.
מספר הפועלים הערבים במושבה עלה אז על מספר איכריה היהודים, וכל קיומה של המושבה היה תלוי אך ורק בחסדי השבט הבידוי השוכן בקרבת המושבה.
בשובם לסג'רה לשמירה, מסרו דו"ח לישראל שוחט. בסוף תרס"ח (התחלת 1909) עבר למסחר. יחד עם כמה חברים מ"השומר" לשמירה.
השתתף בהשלטת העבודה העברית והשמירה העברית בסביבה.
היה מדריך לחלוצי העליה השלישית - בכבישים ובבנין, עד שנת 1925.
כל השנים חבר פעיל בהגנה.
בשנת 1923 נשא לאשה. את זהבה לבית מישקוב (שעלתה לארץ מאוקראינה בשנת 1922).
משנת 1925 עד שנת 1942 היה המספק היחידי (ברשיון) לחומרי נפץ לארץ, וכך נהפך למספק היחידי לחומר נפץ להגנה במחתרת.
השתתף בכיבוש קרקעות והצבת הגבולות לכפר תבור, מרחביה, תל-עדש ועוד.
עובד בחקלאות במשק עזר ב"קרית עמל".
צאצאיו: מלכה אשת סרן אברהם פדני, יגאל (שניהם שרתו בצה"ל).