ומשמני הארץ''), עבר להתענין בבעיה מעשית: מה טיבה ושיעורה וערכה התועלתי של ברכה זו בתנאי הטבע של האדמה והצמודה בחלק הארץ שיצחק ויעקב גרו בו, בנגב הדל בגשמים? ב-1936 החל בחקירותיו ובמדידת כמויות הטל לפי שיטות קשות ומפוקפקות-יעילות שהמציאו מומחים מקודם. במשך העבודה עלתה בדעתו שיטה פשוטה וזולה ודייקנית יותר (שיטה אופטית, שלפיה יוכל גם אדם פשוט לקבוע, בשימוש בזכוכית מגדלת, לקבוע את כמות הטל שירדה במשך הלילה, לפי גודל אגלי הטל שיראה בבוקר השכם), ובמשך הניסויים שכלל את השיטה יותר ויותר ב-1944 קיבל השרות המטאורולוגי הממשלתי את שיטתו וסייע בידו לכונן רשת של תחנות לתצפיות טל באזורים שונים בארץ, שהיתה רשת ארצית ראשונה בעולם. ב-1947 הזמינתו החברה המטאורולוגית המלכותית האנגלית ללונדון להרצות לפניה על המצאתו, והחברה האנגלית "קסלה" נטלה על עצמה לייצר ולשווק את מדי-הטל הקרויים על שמו, והוא מסר את המצאתו לרשות האנושות בלא לרשום פאטנט עליה שם זכה להכרה בינלאומית ומכשיריו הוצגו בתערוכה מיוחדת. גם אונסק"ו החל להתענין בשיטתו, והארגון המטאורולוגי הבינלאומי המליץ עליה במושבו ב-1947 בטורונטו. ב-1951 הרצה על שיטותיו בסימפוזיון לחקר השממה, הוזמן כחבר-מחקר למכון הטכנולוגי בקליפורניה, בו ניתן לו התואר דוקטור.
ההכרה הבינלאומית הביאה לו הכרה גם בארץ, ובתוצאה שוחרר מההכרח לעסוק בעבודת הוראה תיכונית ונתמנה למנהל התחנה לחקר הטל בכרכור מטעם התחנה לחקר החקלאות שברחובות, וב-1956 הוענק לו פרס-רוטשילד על הישגי חקירתו בטבע הארץ.
קיבל תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית.
במחקריו גילה ובניסוייו אישר את תנועת המים בצמחים בשני כיוונים: מהשרשים למעלה ומהעלים למטה, והתמסר לעיבוד שיטה מעשית, לפיה אפשר לגדל צמחים באזורים שחונים על-ידי ריסוס במים מועטים בצורת ערפלי-טל, וחוקרים ומלומדים מכל ארצות תבל (גם מארצות ערב באמצעות אונסק''ו) פונים אליו בשאלותיהם.
משתתף בכינוסים מדעיים לחקר השממה ומפרסם מחקרים בעתונות המדעית בחו"ל. פרסם הספר "מגדיר לצמחי בר" (פרי עבודתו בחקר צמחי הארץ, שחיבר ביחד עם ש. אושרוב) בהוצאת "עם עובד" (תל-אביב, תש"ו), והנו מורה ומרצה לטבע הארץ, בעיקר באקולוגיה חקלאית, וממשיך במשימת-חייו העיקרית: חקר הטל בארץ וחקר האפשרויות להפקת תועלת משיטותיו בהחייאת השממה למחיה לאדם ולבעלי-חיים.
בנותיו: נורית אשת עוזי בן-דב (פתח תקוה), יעל, רחל.
יצחק זאב ליפשיץ
נולד בירושלים, די סיון תרנ"ב (2.5.1892).
לאביו אברהם הרץ ליפשיץ (בן דודו של הרב ר' נפתלי הרץ הלוי, רבה האשכנזי הראשון של יפו. ראה כרך א', עמוד 102) ולאמו חיה רחל בת זאב בינקלר (אשר סיפק הלבשה למושלים התורכים בירושלים בימים ההם).
קיבל חינוך מסורתי וכללי. למד שפות שונות.
היה בקשרים עם "ועד חובבי ציון" ביפו בהנהלת מ. שינקין. אח"כ עם הסוכנות היהודית, בהורדת עולים בלתי ליגליים ביפו (1910-1914).
בשנת תרס"ט (1909) נשא לאשה את פסיה בת צבי גולדברג (ממשפחת רבנים וראשי ישיבה בהונגריה וצ'כוסלובקיה).
מראשוני ופעילי אגודת אחוה ביפו-תל-אביב.
מראשוני בעלי בית מלון ביפו.
ניהל את הסניף של חברת האניות הצרפתיות "פאבר-ליין" בתל-אביב.
מראשוני עמילי-מכס ביפו-תל-אביב.
היה ממייסדי חברת "חברה חדשה" בהנהלתו של מ. שינקין. ביום, פקיד בועד הקהלה ביפו-תל-אביב.
צאצאיו: יעקב, מלכה אשת גלילי, הרצליה אשת ליבר.