הרבנית שרה מלכה רבינר
נולדה עשרה בטבת תרנ"ט (סוף 1898) בעיירה דובניש ליד דווינסק בלטביה.
לאביה ר' זלמן מנחם מנדל אברמוביץ (ראש הקהילה שם, היה ידוע כבעל צדקה, מוקיר רבנן ומכניס אורחים. מוצאו ממשפחה מפורסמת בעיירה שירווינט שבליטא) ולאמה רחל רבקה בת ר' משה עקיבא וויירון (מגזע הגאון בעל "שאגת אריה").
נתחנכה בבית הוריה ברוח היהדות הנאמנה, למדות נאות ומעשים טובים.
היתה בעלת אופי ומרץ, פקחית ומלאת חן. הצטיינה בצניעות ונקיות בכל שטחי החיים. תמיד היתה שמחה בחלקה ומסתפקת במועט. חדורה אמונה, בטחון וחדוות החיים ואוהבת את האמת. מקבלת כל אדם בסבר פנים יפות ומקיימת מצוות הכנסת אורחים בעין יפה. השמחה היותר גדולה בחייה היתה לעזור לזולת. נועם הליכותיה הקנו לה שם טוב.
בראשית מלחמת העולם הראשונה עברה משפחת אביה לחארקוב. שם יסד אביה בית-חרושת לגרביים והיא השתתפה בניהולו. בסכסוכי עבודה עמדה תמיד לצד הפועלים.
בחארקוב נישאה להרב זאב אריה רבינר (ראה בכרך זה).
בשנת תרפ"ה (1925) חזרה המשפחה ללטביה, אך הוריה נשארו בחארקוב. וכשנסעה לבקר את הוריה והוזמנה לחקירה במשטרה הפוליטית ("צ'קא") בעת שאחיה נעצר שם, גילתה אומץ רב ועליונות מוסרית כלפי החוקרים.
במשך עשר שנות שבתם בריגה, פתחה ביתה לרווחה לפעולות המזרחי, שבעלה היה שם מראשי התנועה וחבר המשרד הארצישראלי. עשרות חלוצים עברו דרך ביתם לא"י. היא עזרה להם בכל, והם רחשו לה כבוד והוקרה.
בשנת תרצ"ו (1936) עלתה לארץ עם משפחתה.
גם כאן היה ביתה פתוח למרי-נפש וקשי-יום; אזנה היתה קשבת לשמוע אנחות של הזולת ולשוחח עם עלובי הגורל, מבלי לגלות סימני עייפות. תמיד מצאה בשבילם מלים של עידוד, ועשתה הדרוש לטובתם בצנעה.
ביחוד שקדה על מצוות ביקור חולים גם כלפי נגועים במחלות מידבקות, ולא פעם התנדבה לשבת לילות שלמים ליד מיטת חולים בבית החולים העירוני.
בכל השנים היתה עזר לבעלה, היא היא שהיתה מעוררתו ומעודדתו בעבודתו הספרותית-תורנית.
בכל נסיבות החיים והמצבים הקשים ביותר עמד לה השקט הנפשי. אף בתקופת מחלתה לא התאוננה על מר גורלה. נשאה את סבלה בדומיה והיתה מענינת בשיחתה כבזמנים הטובים.
ובלילה אור ליום כ"ט אדר א' תשי"ט (9.3.1959) חדל לדפוק הלב הטוב והטהור, בצלילות הדעת ובשלוות השקט השיבה נפשה אל על.
הובאה לקבורה בנחלת יצחק.
בתה: חוה אשת גדליהו רחמן (נכדותיה: יוספה, נחמה-פנינה).
ירחמיאל שטינברג
נולד בסוחובולי, פלך גרודנה (רוסיה הלבנה) בשנת תרל"ד (1874).
לאביו צבי ולאמו חיה שרה לבית בוברי מסוחובלי.
קיבל חינוך מסורתי והתרשם מאד מתנועת "חובבי ציון".
ירש מאביו את החיבה לתורה ואת הבקיאות בתנ''ך ובתלמוד.
בשנת תרנ"ד (1894) עלה לארץ.
נשא לאשה את שינה בת פייגה רחל ויוסף ויין (ביתה היה פתוח לכל נצרך. טובת לב ועדינת נפש היתה).
עבד במושבה חדרה כפועל חקלאי בימים הקשים ההם, כשהקדחת הצהובה הפילה שם חללים רבים.
בא למוצא, ליד ירושלים, שכר דירה בתוך הכפר הערבי השכן "קולוניה", קנה כרם במורד ההר, ובעזרת פיק"א בנה לו בית ועסק בחקלאות ונטע כרם.