ירחמיאל וולפסון
נולד בגלוסק, פלך מינסק (רוסיה הלבנה).
לאביו זלמן בצלאל ולאמו שרה בת יונה יפה. קיבל חינוך מסורתי וכללי.
נשא לאשה את צפורה בת שמואל חיטין (ראה בכרך זה).
אחרי נדודים וסכנות נפשות במשך שנה, הצליחו לעלות לארץ בח' ניסן תרפ"ב (6.4.1922).
עברו לכפר גלעדי. עבד בחקלאות וזמן מה בתור רועה - עוזר לחבר "השומר" פנחס שניאורסון , שהיה ידוע בשם "אקליפטוס".
אחרי שקיבל דלקת ריאות עבר לפתח-תקוה, רכש שטח קרקע בכפר גנים ונטע פרדס, סרב לעבוד בפקידות בקופת חולים.
בשנת 1928 עברו לתל-אביב. המשיך לעבוד בפרדסו ולעזור לרעיתו בהנהלת הגן הדתי-לדוגמה כרחוב קלישר (פרטים אודות גן זה, קרא בערך של אשתו - להלן). יחד עם אשתו היו מהראשונים שהצטרפו ל"חוג הרמב"ם" בתל-אביב.
צפורה וולפסון
נולדה בגלוסק, פלך מינסק (רוסיה הלבנה).
לאביה שמואל חיטין (ת"ח ובעל צדקה) ולאמהצביה בת שמואל זלמן וולפסון. גמרה גימנסיה רוסית בברינש בהצטינות מיוחדת, ואת הקורסים הפרבליים אצל יחיאל הלפרין באודיסה. נישאה לירחמיאל וולפסון (ראה בכרך זה).
אחרי נדודים וסכנות נפשות במשך שנה, הצליחו לעלות לארץ בח' ניסן תרפ"ב (6.4.1922).
עברו לכפר גלעדי. עבדה בשדה ביחד עם חיה שרה חנקין, קיילה גלעדי , אמה של אסתר בקר ועוד.
אחרי שבעלה קיבל דלקת ריאות עברו לפתח-תקוה ועבדה בגן הילדים מיסודו של הרב יעקב ברמן ואח"כ בהנהלתו של הרב ד"ר יעקב אלישקובסקי. רכשו חלקת אדמה בכפר גנים ונטעו פרדס.
בשנת 1928 עברו לתל-אביב. נתמנתה ע"י הגב' שושנה פרסיץ , ראש מחלקת החינוך של עירית תל-אביב, בתור מנהלת גן הילדים ג' אשר בגבול יפו-ת"א.
בסוף 1923 העבירו את הגן, בגלל המאורעות ביפו, לרחוב קלישר בתל-אביב.
הצליחה להפוך את הגן לדוגמה, והכניסה בו התלהבות חסידית ולאומית בין החניכים.
ארגנה חגיגות: שבת, סדר פסח, חנוכה, פורים וחגיגות ימיי העצמאות.
את הגן לדוגמה ביקרו: אשת הנשיא, ראש הממשלה, שרים, עסקנים וסופרים, והכל מלאים התפעלות משיטת החינוך בו.
סופרים ומשוררים הקדישו שירים ותהילות לגן זה. פרופ' פישל שניאורסון פרסם מאמר מיוחד ל"פסיכולוגיה של אמנות הילדים" - לפעולותיה של צפורה וולפסון. בין יתר דבריו הוא כותב: הגן הזה הוא אחת היצירות הגדולות של הפדגוגיה העברית, שבה הצליחו טובי המחנכים, מתוך מאמצים חלוציים כבירים במשך שנים, להצמיח גידולי פלאים של החינוך המקורי הלאומי.
החגיגות האמנותיות בגן הדתי שלה בתל-אביב, התפתחו במשך השנים כמפעל חינוכי, שיש בו מזיגה מפליאה של חינוך ואמנות לילדים. הסופר פנחס בן-עמרם כותב בספרו "מערכי לב'' (בעמוד 225) על גן זה: כאן פדגוגיה שאינה יונקת מן הספר, מן ההוראות, מן "השיטה": כאן זיו-הנפש הוא המאור, הוא המתווה דרכים, הוא הקובע את ה"מה" וה"איך".