כתב העתונות הישראלית באו"מ, ניו-יורק (1948-53).
פעל רבות להגשמת בנין "משכן המלאכה" בירושלים והיה מזכירה (1954).
מייסד ומנהל המוזיאון הירושלמי לבולאות.
מזכיר ארגון הקבלנים והבונים בירושלים.
כתב "ידיעות אחרונות" ו"הבוקר" בנו: איתמר.
הרב חיים דוד חזן
נולד באזמיר בר"ח חשון תקנ"א (1791).
לאביו הוא גדול הדור ר' יוסף רפאל חזן (בעל "חקרי לב").
בצעירותו למד את מלאכת השחיטה ונבחר לראש השוחטים באיזמיר. בהיותו בן עשרים שנה ביקר בקושטא. רבני העיר כבדו אותו מאד והשר קארמונה השתדל להשיג בשבילו פירמאן, שלפיו יהיה פטור מכל מסי-המלך. בשנת ת"ר (1840) נבחר לראש-בית-דץ באיזמיר וישב שם עד שנת תרט''ו (1855).
אז עלה לארץ ישראל והשתקע בירושלים. שמעו הגיע עוד לפני עלותו לארץ ועל-כן מנוהו תיכף לבואו לראש בית-דין בירושלים ולסגנו של החכם באשי ר' חיים נסים אבואלעפיה (הרב חנ"א) שהיה זקן מאד בימים ההם "וכל ענייני הכולל היו נחתכים על פיו" של סגנו הרב חיים דוד חזן. בשנת תרי"ט (1859) נתבקש ללכת בשליחות יחד עם חמשה רבנים מגדולי ירושלים לחו"ל. הוא נסע עמם עד לווינה. שם חלה, ובהיותו קרוב לשנת השבעים חשש לחייו וחזר לירושלים.
בר"ח חשון תרכ"א (1860) חגג את יובל השבעים.
בחדש שבט נפטר הרב חנ"א והוא נבחר במקומו לשבת על כסא הרבנות.
בשנת תרכ"ב (1862) נשלח לו ה"פירמאן" מהשולטאן בקושטא. השולטאן כבדו באות כבוד. גם נפוליון, קיסר צרפת, שלח לו אגרת ברכה שכתבה בעצם ידו.
בימיו נפרדו האשכנזים מעדת הספרדים ביחוד בשביל מס הבשר. הם מינו גם רב מיוחד עליהם את ר' מאיר אויערבאך. התנגד בחריפות לפילוג זה ומשום כך נפגע נמרצות ע"י חוג מסויים, שפרסם דברים נגדו בעתונים (מראשי מתנגדיו היה יחיאל בריל עורך "הלבנון" כרך א' עמוד 47).
פעל הרבה למען היישוב החקלאי. לשם כך עמד בקשרים עם ר' צבי הירש קאלישר והוא הוא שיעץ לנטוע עצי ערבה בכפר השלוח.
בקי גדול בהלכות שחיטה עד שאמרו עליו שהיה "בקי בטרפיות כר' יוחנן". על נושא זה חבר ספר גדול ע"ס א"ב בשם "תורת הזבח" (שאלוניקי תרי"ב) "אשר בלעדו לא ירים שום שוחט את ידו בהלכות שו"ב".
שאר חבוריו הם: "נדיב לב", שאלות ותשובות (ב"ח, שיאלוניקי, ירושלים); "ייטב לב" - דרושים (אזמיר תרכ"ח); "ישרי לב" - פסקי דינים ע"ס א"ב (אזמיר תר"ל). חלק קטן מחבוריו אבד בירושלים בשעת החולירע (תרכ"ו).
נפטר ביום חמישי ה' בשבט תרכ"ט (1869).
בהלויתו הגדילה השתתפו כל בני העיר, ביניהם הקונסולים וראשי-הדתות.
אליעזר שיין
נולד כ"ט כסלו תרמ"א (סוף נובמבר 1880) בבוברויסק שברוסיה הלבנה.
לאביו נחמיה (סוחר תבואות) ולאמו בוניה (ממשפחת תלמידי חכמים ומחונכת ומחנכת ברוחם).
למד ב"חדר" ובישיבות סלוצק, בוברויסק ועוד. בגיל 18 החל לומד לימודים כלליים, עבר את הבחינות הממ שלתיות בפולטאבה והוסמך למורה כללי ובמיוחד למתימטיקה.
אח"כ עבד בתור מורה בבתי-ספר עממיים ליהודים בשאוולי ובסימפירופול.
בתקופת הפרעות היה ממתכנני ההגנה העצמית היהודית בבוברויסק.
ב-1909 נשא לאשר, את בתיה בת זלמן ליפשיץ (מלמד, ממשפחת רבנים). עלתה לארץ בשנת 1914. היתה, חברה בכנרת ומשנת 1933 בעין-חרוד.
עד שנת 1905 היה חבר פעיל בס"ס (ציונים סוציאליסטיים) בבוברויסק, ומ-1917 ואילך פעיל מאד בתנועת "החלוץ" בקרים ככח מארגן ומשפיע רוחני.
בקיץ 1920 הגיע לחוף תל-אביב, עמד להתקבל למורה במכינה של הגימנסיה הרצליה, אך משהוזמן להורות עברית בבית-הספר החקלאי בפתח תקוה, ויתר על המשרה בעיר והלך שמה.
ב-1922 היה מורה בבית-הספר לנערים של חברת כי''ח (אליאנס) בירושלים. ב-1923 נכנס לעבודה בועדת התרבות של ההסתדרות בירושלים. ערך בשיתוף עם ש. יבנאלי את הספר "מסילה" (ספר שהיה ידוע בשעתו כספר-הקריאה היסודי בשיעורי הערב של ועדת התרבות, ממנו קיבלו העולים החדשים את המושגים בידי