עת המולדת ותולדות תנועת התחיה והחלוציות). בו בזמן החל מארגן, ביחד עם י. שווייגר, "שיעורי נוער" במסגרת "הנוער העובד". עמד בקשרים הדוקים עם ב. צ. דינבורג (פרופ' דינור) שהיה אז המנהל בפועל של בית-המדרש למורים, הכניס את התלמידים המצטיינים והקרובים לרוח תנועת העבודה להוראה בשיעורי "הנוער העובד" ולאחר מכן כמועמדים להוראה בנקודות-ההתישבות החדשות בעמק, שבמשך הזמן פעלו גדולות בשדה החינוך. משהועבר מרכז ועדת התרבות לתל-אביב פעל במשך שלש שנים כמארגן ומפקח לבתי-הספר בהתישבות העובדת. מתוך שאיפה לחנך את בנו יחידו בכפר, עזב את המשרה המרכזית בצמרת החינוך וחזר להיות מורה מן השורה במושב מרחביה עד יום מותו.
בכל דרך פעולתו שימש גם מרצה-מתנדב ופותח שיחות בצבור על נושאים של תרבות, עניני דיומא, חינוך צבור וכו'.
כתב מאמרים ב"קונטרס", "פנקס", "שאלות תרבות וחינוך" (מוסף ל"דבר"), "קמה" ועוד.
נפטר בירושלים, י"ג ניסן תרצ"א (16.4.1931) ונקבר בבית הקברות הישן בתל-אביב.
בנו: נחמיה ז"ל (נולד ב-1921, ואחרי גמר לימודיו בעין-חרוד שירת בפלמ"ח, פיקד על הפלוגה שפוצצה את גשר א-זיב ובאותה פעולה נפל. לזכרו הוציא הקיבוץ ספר זכרון "נחמיה שיין" (שנה לנפלו).
יהודה מנחם משה
נולד בעדן, בשנת תרי"ט (1859).
לאביו מנחם ולאמו חמאמה. נתחנך ברוח המסורת הישראלית ונהג לפיה כל ימי חייו. השתלם גם בהשכלה אנגלית ובמדעי המסחר ובגיל צעיר נכנס לפעולה בעסקי אביו, במשלוח סחורות תימן וחבש וערב ללונדון. נסע כמה פעמים לרגל מסחרו ללונדון ובאחד ממסעיו נשא שם לאשה את מרים בת שלמה הורביץ , שבית-מסחרו הגדול היה קשור בעסקיו עם הפירמה העדנית של בית מנחם משה.
היה מכובד בעדן ובעולם המסחר באנגליה ובאמריקה ראש לחברי העיריה, נתמנה לקונסול אמריקה בעדן, אך ויתר על הכבוד לבל יצטרך לכתוב בשבת.
שמר על אורח-חיים מסורתי. הלך יום-יום בבוקר ובערב לבית-הכנסת וקבע עתים לתורה, והשבתות ומועד ישראל נשמרו בביתו ברוב פאר. תמך בנצרכים ובמוסדות הצבור ויהודי עדן כיבדוהו בכינוי "ר' יהודה הנשיא". אחרי שקיבל את תפקידיו של אחיו מנחם משה כנין ז"ל.
כארבעים שנה חי עם רעיתו מרים מלונדון, ואחר פטירתה נשא את רבקה בת מנחם מורי. ביקר כמה פעמים בארץ והיה גם בקשרי מסחר עם הפירמה האחים שלוש . בביקורו האחרון, בראשיתה של השכונה תל-אביב, קנה לו בית בה וגר בו חדשים אחדים. השתתף בגאולת קרקעות להרחבת תל-אביב בשטחים רחוקים, שהמיסדים לא העיזו להאמין אף בחלום כי שכונתם תתרחב אי-מתי עד המקומות ההם, ואף בתים בנה בתל-אביב וצאצאיו המשיכו בהשקעת הרבה כספים ויזמה בבנין בתים רבים בעיר.
נפטר בעדן, ח' תשרי תרפ"ז (16.9.1926) צאצאיו (מאשתו הראשונה מרים בת שלמה הור ביץ) : שרה אשת משה בנ ין, רחל אשת משה טוב, חנה אשת יעקב מהלא ז"ל, יונה אשת יצחק אייזקס, מזל אשת סעוד מו זס, חנון אשת משה מורי, משה יהודה ז"ל (נפטר בניורק. גופתו הועברה להר-הזיתים כי חשון תש"ח- 3.11.47).
(מאשתו השניה : רבקה בת מנחם מורי) : ציון, מרים.
אליעזר טאובקיו
נולד בליבוי (לטביה) בשנת תרנ"ה (15.12.95).
לאביו דב ממשפחת העו"ד מרדכי אליאש והעו"ד מריין, יועצו של המלך החבשי) ולאמו צפורה. קבל חנוך מסורתי, בית ספר עברי, ובית ספר מסחרי בלטביה.
בדצמבר 1911 עלה לארץ.
יחד עם אחיו יוסף קנו מערבים שטח קרקע (1911) מחוץ לתל-אביב (בימים ההם. כיום - ברחוב המלך ג'ורג' - מול גן מאיר) והקימו בית חרושת לחומרי בנין: מרצפות, מוזאיקה וכו' בשם "דב טאובקין ובניו".
היו הראשונים במקצוע זה, שהעסיקו רק פועלים יהודים ולמדו אותם את המקצוע.
לקח חלק רב בבנין העיר תל-אביב.
בשנת 1918 נשא לאשה את ימימה בת הסופר אלכ סנדר זיסקינד רבינוביץ (ראה כרך א', עמוד 253).
כל השנים היה חבר ההגנה.
היה מהמתנדבים הראשונים במלחמת העולם הראשונה, לגדוד העברי ליהודה (40 קלעי-המלך).
מראשוני המתישבים באביחיל. חבר משק ופרדסן.
בנותיו: רחל אשת דוד בן- דוד, מרים אשת שמואל אמיר.