שימש מטעם הבארון רוטשילד רב במושבה עקרון ואחר-כך בזכרון יעקב.
נפטר בזכרון-יעקב, כ"ג שבט תרנ"ט (1899).
צאצאיו: בוריס (ראה כרך ד', עמוד 1963), יהושע (ראה כרך ג', עמוד 1318), אשר (רופא בפריז), פרל אשת שרגא פיבל כהנוב (ראה כרך א', עמוד 105).
ד"ר אריה טויבר
נולד ביום כ"א שבט תרל"א (12.2.1871) בעיר טרנופול שבגליציה המזרחית.
אביו היה מופלג בתורה וגם בקי בהוויות העולם.
נתחנך ברוח התורה. בילדותו יצא לו שם של "עילוי", שהיה מפליא את בוחניו בחריפותו, בזכרונו ובשכלו. בהיותו בגיל צעיר מאד הוסמך לרבנות.
בהתבגרו "הציץ ונפגע", והצליח לרכוש לו ידיעות כלליות במדה מספקת, ולמד אח"כ באוניברסיטה הברלינית וגם בבית מדרש לרבנים, והיה שם תלמידו של הביבליוגרף המפורסם פרופ' מוריץ שטיינשניידר .
בנערותו נמשך לביבליוגרפיה, וידע את "שם הגדולים" לחיד"א כמעט בעל פה, ועד מהרה הוברר לו שהספר אינו שלם בתכלית השלימות, והתחיל לכתוב הגהות ומלואים, שהתרבו ועלו בכמותם מהספר גופו.
כשנשא אשה קבע את מושבו בעיר מגוריה - בזברז', אך החיים בעיירה הקטנה הזו לא סיפקו אותו, ועבר לגור ללבוב, ואח"כ לברלין, איפה שרכש לו ידיעות הגונות בלשונות לועז.
היה במשך זמן-מה העורך הספרותי של השבועון "מחזיקי הדת" של האורודוכסיה.
בשנת תרע"ד (1914) עלה לארץ והתישב בירושלים.
נתקבל למורה בבית הספר של "עזרה" (הילפספריין). מתוך אהבה לספר עברי התחיל לרכוש לו ספרים, שהיו נחוצים לו לעבודתו, ועד מהרה הגיע אוצר הספרים שלו לכמה אלפי ברכים, וביניהם ספרים יקרי מציאות, אכסמפלרים יחידים בעולם. בעיקר ריכז בידו ספרים מדפוסי ארצות המזרח ודפוסי רוסיה ופולין.
ראשית פרסומו בעניני ביבליוגרפיה היה במאסף התורני "דביר", שהתחיל להופיע בתרע"ט בירושלים (1919). במאסף זה פרסם הערות ביבליוגרפיות שהפנו אליו את תשומת לב המומחים. כשעברה הספריה הלאומית בירושלים לרשותה של ההסתדרות הציונית, נתקבל לספרן במוסד זה, ובתפקידו זה עמד עד יומו האחרון.
את עיקר עבודתו הביבליוגרפית התחיל בתרפ"ד (1924), כשנוסד הרבעון הביבליוגרפי "קרית ספר" על ידי בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי ונתמנה לאחד מעורכיו.
ברבעון הביבליוגרפי הזה פרסם את מחקרו העיקרי והחשוב על דפוסי קארעץ. המחקר הוא מקיף, אם כי הוא רק פרק מספר גדול על דפוסי רוסיה-פולין שהיה בדעתו לחבר.
ערך גדול יש למאמרו על תולדות הדפוס בארץ יש ראל, שבו הוכיח בניגוד למקובל, כי הדפוס הראשון בא"י נוסד בצפת לא בשנת א' תשכ"ג, כי אם ארבע עשר שנה לאח"כ, כלומר בשנת א' תשל"ז (תקס"ב 1802).
מלבד העבודות העיקריות הללו פרסם שורה של הערות ומאמרי בקורת ב"קרית ספר", "דביר" (התורני), "מזרח ומערב" של אלמאליח, "התור", "ירושלים" (של לונץ) וכוי. כל הרשימות והמאמרים שפרסם מלאים וגדושים ידיעות תורניות וביבליוגרפיות כרמון.
לשם עבודתו רכש לו כמו"כ ארכיון תעודות בכתביד מעזבונו של הרב הראשון לציון ר' חיים אברהם גאגין . האוסף החשוב הזה נמסר על ידי בני משפחתו לספריה הלאומית בתורת מתנה, והוא נקרא בשם "אוסף טויבר".
בחורף תרצ"ב חלה את חליו ונפטר כ"ב שבט תרצ"ב (30.1.32). נקבר בהר הזיתים בירושלים.
לאחר פטירתו הוציאה הוצאת האוניברסיטה בירושלים את מאמריו ומחקריו הנ'"ל בספר בשם "מחקרים ביבליוגרפיים".
חוה (אוה) טבנקין (סטאשבסקי)
נולדה בוורשה, בשנת תרמ"ט (1889).
קבלה חינוך מסורתי, וכללי רוסי-פולני. למדה בפקולטות פילוסופיה ורפואה באוניברסיטת קרקוב.
בעודה על ספסל הגימנסיה בווארשה הצטרפה אל "פועלי ציון" והיתה פעילה בחוגי הנוער. את מיטב נעוריה השקיעה בעבודה "פיריסטוריה" במחתרת שבימי הצאר. בבירז'ה של התנועה ובחוגי עיון והשתלמות עצמית ודרך בית הסוהר (פעמים ישבה) עברה את ההכשרד. העצמית לקראת התפקיד החלוצי, בתוך תנאים קשים ועתים גם מסוכנים.
בשנת 1904 כשפרצה שביתה כללית של כל בתיהספר התיכונים והגבוהים בפולין, בגלל התביעה לשפתאם בתור שפת לימוד, נבחרה היא לועידת בתי-הספר התיכונים בתור בא-כח התלמידים השובתים מהגמנסיה שלה.
היתה בין המעטות שהשתתפה בהגנה העצמית בוורשה, בשנות עבודתה במחתרת של פועלי-ציון.
בשנת 1907 קבלה תעודת מורה.
נישאה ליצחק טבנקין (ראה את הערך שלו בכרך זה).
השתתפה יחד עם בעלה ואחרים בפילוג הראשון של ה"ארבייטער ציוניסטין" (פועלי-ציון) עם הטריטוריאליסטים.
בשנת תרע"ב (אפריל 1912) עלתה לארץ.
עבדה בכפר אוריה, בכנרת ובמקומות כיבוש אחרים. חברת "גדוד העבודה" ומהראשונות בעין חרוד.
אחת ממניחות היסוד של החינוך המשותף בעין-חרוד.
מהראשונות שפרצו את הדרך לאשה העובדת בא"י.
רשמיה, חוויותיה ותגובותיה על המתרחש בכל אותן