את ארצו באירופה מלפני הרבה שנים ובא עם אשתו וילדיו כדי לתקני בארץ הקדושה. הוא עכשיו בן חמשים שנה ובמשך שלשים שנה... הוא חי כשהחרב היתה תלויה מעל לראשו ; גדפו אותו, הכוהו זירקו לו בפניו; ואם כי לפרקים היתה לו הרווחת מה מהסבל מעולם לא ידע את הרגע שבו לא ישתערו עליו כלביאדם, וכי מאז עברה הארץ מרשות השולטן על ידי הפחה של מצרים, הם היו באופן יחסי בטוחים ושקטים... ובשעה שאחיהם האשמים - הערבים - נצלו לפעמים - כותב הנוסע - הרי על היהודים האומללים שמעולם לא חטאו אבל תמיד סבלו, נפל כל כובד הנקמה של הערבים: בתיהם בוזזו ושודדו, זהבם וכספם וכל דבר יקר ערך נגזל מהם". ומלים חמות הוא כותב על הרושם האדיר שעשה עליו הרב הישיש הזה ועל הכנסת האורחים שערך לכבודו. ומסיים את דבריו: "לא יכולתי להציע לפני הרב הזקן לשלם לו בכסף בעד הכנסת האורחים שלו והייתי מספק את מצפוני בתשלום למשרתים; אולם בנו של הזקן הטוב, והוא למעלה מששים, אמר : שכולם ירגישו את עצמם נעלבים אלו הייתי עומד על כך... ומחשבה עברה מיד בראשי כי בשעה שבני-המדבר היו אתמול שלשום חומסים ממנו עד האגורה האחרונה, כיום - יהודי לא יקח ממני אף פרוטה... עם אחרוני מיטב השלומים שלהם, אשר צלצלו עדיין באזני, יצאתי מהרובע היהודי : והיתה עזיבתי מתוך הרגשה חמה של הכרת טובה, וכי, כאשר אתמול רבצה עלי "קללה של ערבים, כן היתה עלי היום ברכה יהודית". דברים דומים כתב גם הנוסע, הרופא הגרמני שו בארט , שבקר גם הוא באותה שנה בחברון. מתוך דברי הנוסעים הללו מתברר, שאמנם עליתו של ר' יום טוב אליקים ומשפחתו לא היתה רק כדי להקבר בעיר האבות אלא גם משום ש"הם מוסיפים לצפות לתקומת מלכותם החילונית ". ומשום כך לא עזבו את חברון גם בשעות הקשות של התנפלות הערבים, אף על פי שהחרב היתה מונחת על צוארם. אולי היה קשר בינו ובין יהודה ביבאס - שעלה גם הוא לחברון כעבור שנים מספר - ותלמידו ר' יהודה אלקלעי. ר' יום טוב אליקים היה גדול בתורה ובחכמה, והחכם באשי, שהיה בזמנו, הרב חיים אברהם גאגין, כותב עליו בספרו "חקי חיים" דברי-שבח מרובים.
בנו הוא ר' רפאל ישראל אליקים ששימש, עד יום מותו בשנת תרכ"ו (1866), "סופר ומזכיר ראשי של כוללות עה"ק ירושלים תובב"א".
נפטר בירושלים בט"ז בתשרי תר"ו (1846).
נחום גבריאלוב
נולד בניסביז, פלך מינסק (רוסיה) בשנת תר''ן (1890).
לאביו קלמן קלונימוס גבריאלוב (ראה בכרך זה) ולאמו חנה לבית אפשטיין (ממשפחת ר' לוי יצחק מברדיצ'ב).
קיבל חינוך מסורתי.
בשנת תרנ"ז (1897) עלה לארץ (כמה פעמים נאלצו לחזור מנהל יפו לבירות ופעם לפורט סעיד עד שהצליחו להכנס לארץ בגניבה...).
המשיך ללמוד.
בשנות 1908-1911 היה במצרים בתור פקיד מסחרי.
הקים תעשית מרצפות בחיפה עסק במסחר. ממייסדי שכונת בת-גלים בחיפה.
משנת 1935 מנהל סניף בנק מרקנטיל בע"מ, סניף רחובות.
חקלאי ברחובות.
חבר הועד החקלאי במושבה, עזר לקופת גמילות חסדים של "המזרחי" במושבה.
ד"ר משה בריל
נולד בצפת בכ"ו אדר א' תר"ע (7.3.1910).
לאביו פליק (אבי-סבו יהודה לייב , "לייבעלע סופר", עלה לא"י מרומניה לפני 86 שנה, והשתקע בצפת. היה תלמיד חכם וסופר סת"ם. סבו אפרים , היה סוחר נכבד בצפת, וכונה עצמו בשם ברי"ל - ראשי-תיבות של בן ר' יהודה לייב. אביו היה יהודי שומר דת ומסורת, סוחר נאמן, ומקובל על לקוחותיו בחיפה. היה איפוא דור רביעי בארץ).
בהיותו בן שנה, וחצי נסע אביו לבראזיל, והבן נשאר בצפת .בן שלש נכנס ל"חדר" דרדקי, ובגיל של חמש ידע "חומש" עם רש"י. בן שש למד גמרא והצטיין בתפיסה מהירה. לא עברו שנתיים, וה"רבי" העבירו לכתת ילדים יותר מבוגרים ללמוד יחד עמם גפ"ת.
כשחזר אביו לצפת מבראזיל, בשנת 1919, ראה, שבנו המחונן נשאר ללא חנוך מתאים לו, ועבר עם משפחתו לחיפה, ושם מסר אותו לבית הספר החרדי "נצח ישראל". בבית ספר זה סיים את חוק למודיו בשנת 1923 בגיל של י"ג שנה, ותיכף הכניס אותו לסמינר למורים של "המזרחי" בירושלים.
בן י"ט היה כשקיבל את תעודת ההוראה, ונכנס