להוראה באותו בי"ס שבו למד בתורת תלמיד, ל"נצח ישראל".
לשם השתלמות במקצוע יצא משום כך לאמריקה, ובאוניברסיטת ניו-יורק למד כמה שנים פדגוגיה ופסיכולוגיה.
כשעמד בסיום למודיו וצריך היה להבחן - חלה. ונותח במעי העיור. לפי החוק, מי שלא מופיע בבחינותהגמר מפסיד את תורו ויכול להבחן רק כעבור שנה, אך בהתחשב עם ידיעותיו וכשרונותיו הגדולים התיחסו אליו "לפנים משורת הדין", מינו ועדת בוחנים מיוחדת, שבחנו אותו על ערש דוי. העובדה הזו היתה לשיחת היום. וכל העתונות סיפרה על המקרה הנדיר הזה.
אחרי קבלו את התואר ד"ר לפדגוגיה הוצעה לפניו עבודה פדגוגית בארצות-הברית באוניברסיטה, אך ההצעה הנ"ל נדחתה על ידיו וחזר לארץ-ישראל.
עם שיבתו לארץ, בגיל של עשרים וחמש שנה, הוצע לפניו מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים להרצות באוניברסיטה הנ"ל במחלקה הפדגוגית בפסיכולוגיה חנוכית. שבע שנים הרצה באוניברסיטה ובמשך הזמן הזה הספיק לפרסם עבודות מחקר חשובות. עסק גם בתרגומים מספרות הפדגוגית והפסיכולוגית של גדולי המדע בעולם.
בין עבודותיו המדעיות, שפרסם, מורגשת נטיתו המיוחדת למקופחים בידי אדם או בידי שמים. מחקרו על "גורלם של ילדים", "על ילדים נחשלים", "גובה ילדינו ומשקלם", "מדת התנוך של ילדי ארץ-ישראל", "ילדי הרחוב בירושלים" ובדומה, מראים את נטיתו לסוג זה של ילדינו. מענין ואופיני הוא מחקרו החשוב על "הילד כבד האוזן וחנוכו", שבו מסביר ומראה על דרכי חנוך, כיצד אפשר להקביל באמצעים פרבנטיביים את שכיחותם של לקויי השמע ולהועיל לכל אלה שנפגעו במחלה זו.
מחקריו על הילדים המפגרים הכניסו כעין שנוי ערבין ביחס הישוב אל חלק מקופח זה של ילדינו.
המלומדים החשיבו מאד את נסיונו לפופוליריזציה של המדע על ידי ספרים וחוברות, המוקדשות להרחבת התרבות הפסיכולוגית של הצבור.
ביום ח' כסלו תש''ד (5.12.1943) חזר מישיבה אחת, ובהגיעו לביתו תקפתהו התקפת לב חזקה, וכשהגיע רופא מצאהו בלי רוח חיים. נקבר בירושלים.
יומים לפני זה ילדה אשתו בת וכדי לא לסכן את שלומה בבשורת איוב זו נדחה הפרסום על מותו.
לזכרו הוציאה האוניברסיטה העברית חוברת-זכרון עם ביוגרפיה מפורטת והערבות קצרות.
קלמן קלונימוס גבריאלוב
נולד ניסביז, פלך מינסק (רוסיה), אדר תרכ"ו 1866 ). לאביו יהודה לימא ולאמו פשה. קיבל חנוך מסורתי.
היה "חובב ציון" בניסביז' ופעיל במוסדות הצבוריים. היה סוחר בתוצרת חקלאית (תבואה וכו').
נשא לאשה את חנה לבית אפשטיין (ממשפחת ר' לוי יצחק מברדיצ'ב) .
בשנת תרנ"ה (1895) אחר הפרעות במוסקבה, כשהתחילה תנועת הגירה, היה מהיחידים שלא בחר ב"ארץ הזהב" (אמריקה), ובחר בארץ הטרשים והחולות מולדתו - ועלה לארץ.
היה חבר הסתדרות הפועלים העברים בשם "אגודת אחים", שנוסדה ע"י אפרים צבי חרל"פ (כרך א', עמ' 96) (אגודת הפועלים הראשונה נוסדה בראשון-לציון בשנת 1887 ביזמת מיכאל הלפרין ; ראה כרך א' עמוד 275).
עבד בהתחלה בתור פועל חקלאי, אח"כ חקלאי עצמאי, נטע כמה כרמים. ברחובות היה מומחה לנטיעות ועיבוד, וכרמיו היו לדוגמה.
עסק בצרכי ציבור, בגמ"ח ובמוסדות דתיים במושבה. למרות חולשתו הגופנית, עבד כל עבודה קשה ומפרכת בחקלאות.
נפטר ברחובות, כ"ד שבט תרצ"ט (13.2.1939).
בנו: נחום (ראה בכרך זה).
משה בכר
נולד בעיר פזרטשיק (בולגריה) בשנת תר"כ (1860). לאביו ר' שמואל ולאמו זינבול. אביו היה סוחר תבואות ובעל טחנת קמח. ר' שמואל נפטר בגיל צעיר והשאיר אחריו אלמנה וארבעה יתומים, יהודה הבכור והבת אסתר ומשה ואברהם . עם מות אביהם נטלו הבנים לידיהם את הנהלת העסקים אשר השאיר האב.
בשנת 1876 פרצה בבולגריה המרידה נגד שלטון התורכים ואז עזבו ר' משה בכר ואחיו יהודה הבכור ואברהם הצעיר ואחותם אסתר בלווית אמם את בולגריה בדרכם לארץ-ישראל. הם שהו תקופת מה באיסטמבול ואחר כך המשיכו בדרכם לארץ-ישראל והשתקעו בעיר הקודש ירושלים.
כאשר התארגנה קבוצת המתנחלים הראשונים לאדמת אמלבס היו הוא, אמו ושני אחיו מהראשונים שעלו על הקרקע, וסבלו בסבלותיה של אם המושבות - פתח