תקוה. כל ימיו התגורר בעירו ועד יום מותו לא עזבה. גם לו - כלרבים ממיסדי פ"ת קרו חויות שונות.
מעשה בר' משה בכר ומשה שמואל ראב שהלכו למכור בהמות בשוקה של לוד העיר. לאחר שמכרו את הבהמות חזרו כהרגלם מימים ימימה לביתם בפ"ת דרך הכפרים הערביים. כאשר עברו את הכפר יהודיה והיו ביו החבורות (חלקות) של הכפר ראו אותם כמה מערביאי הכפר אשר החליטו לשדוד את כספם אשר פדו במכירת הבהמות. הערבים ניסו לחסום את דרכם. מה עשו ? הם נעצרו בפתחה( פתח) של החבורה (גן) שהיה מוקף צמחי צבר וכשהנבוטים בידיהם עמדו אחד מימין לפתח והשני משמאלו והמתינו לערבים. משהתקרבו ארבעת הערבים לגדר הצברים מבחוץ, וברצותם להתפרץ פנימה, החלו שני היהודים הולמים במקלותיהם על ראשיהם עד אשר הפילו שנים מהמתקיפים. ובעוד השנים שוכבים המומים ופצועים על הקרקע יצאו מאחורי הגדר והכו גם את שני הערבים הנותרים מכות רצח. מיד לאחר מכן הסתלקו מן המקום בטרם ירגישו בם יתר בני הכפר הערבים.
נשא לאשה את מזל-ברכה ממשפחת בכר (עוד מימיה הראשונים של המושבה כאשר לא היה בה רופא, ועד ליום מותה היתה. מרפאה חולים ובעיקר התמחתה בהחזרת עצמות נקרעות למקומן. לזכותה נרשמו מאות ידים ורגלים אשר ריפאה. ברשות המשפחה נמצא עד היום פנקס ובו שמות כל האנשים שעברו תחת ידיה הנאמנות. יש לציין כי בשנות השלושים כאשר כבר היו רופאים במושבה, היו הם שולחים אליה כל צעיר וזקן אשר שברו עצם, למען רפויו.
רוב בני המשפחה גרים בפ"ת והיתר פזורים בכל פינות הארץ ולהם משפחות ענפות, בנים, נכרים ונינים.
היה איש עניו שומר דת ומצוות. לפרנסת משפחתו הענפה נטע לעצמו בעצם ידיו כרמי ענבים ושקדים ופרדס פרי הדר. ברכושו זה טיפל יומם ולילה.
נפטר בפתח-תקוה, כ''ג בטבת תש"ד (19.1.1944).
אשתו מזל ברכה נפטרה לפניו בפתח-תקוה, י' באדר תרצ"ט (1.3.1939).
צאצאיו ; רייזיל (שושנה) אשת אביגדור בכר (והיא כיום בת 73 שנה), זהבה (גולדה) שפושניק, חיים בכר , רבקה קולר, שמואל יעקב בכר, רחל רובין, שרה פורטנוי , יצחק בכר, שלמה בכר.
ד"ר מרדכי (מרקוס) זאב ברוידה
נולד בעשרה בטבת תר"ל (סוף 1869) בבריסק דליטא.
לאביו הרב אריה ליב ברוידא (רב ואב"ד בלבוב והגליל, גדול בתורה וחכמה וחיבר ספר בשם "מצפה אריה". מוצאו ממשפחת גאונים ורבנים, שביניהם היו: ר' יואל סירקיש (הב''ח), ר' שאול וואהל (המלך האגדי היהודי - ליום אחד - בפולין) והחכם ר' צבי אשכנזי, ומצד אמו הרה"ג מלבוב ר' הירש אורנשטיין. בהיותו ילד קטן עברה משפחתו לגור לריישא ומשם ללבוב, איפה שאביו נתמנה לרב ואב"ד. בבית זקנו למד הרבה תורה, ועד מהרה נודע בכל הסביבה ב"עלוי", וכל מלמדיו ניבאו לו עתידות. כאשר גדל קצת התחיל ללמוד מדעים כלליים ותחילה נבחן בביתספר הריאלי, ואח"כ השלים את בחינת הבגרות שלו בגימנסיה, איפה שקבל תעודת בגרות כתלמיד שלא מן המנין. כדי לא לצער את זקנו לא נכנס ללמוד באוניברסיטה, ורק אחרי פטירתו יצא לברלין ולמד גם בבית מדרש לרבנים וגם באוניברסיטה, איפה שהקדיש את עצמו למקצוע הפילוסופיה.
בשנת 1898 הוכתר בפרייבורג בתואר דוקטור בעד עבודה מדעית שהדיסרטציה שלו "על ההכרה התחושית הטהורה", שנתקבלה ברצון, וגם פורסמה ע"י האוניברסיטה בדפוס. היות ולפי חוקי אוסטריה לא היה תוקף לדיפלומה של אוניברסיטת חוץ ולתואר הדוקטור שלה, ונאלץ היה, כדי שיוכל למלא תפקיד באוסטריה, להבחן שנית בפקולטה הפילוסופית באוניברסיטה הלבובית, וגם שם הוכתר בתואר דוקטור.
מזוין בשני דוקטורטים נתקבל בתור רב-מטיף בהיכל הנאורים בעיר סטאניסלבוב (כשבע שנים, משבועות 1900 עד לסוף 1906). וגם כמנהל המטריקה היהודית (ספר הפקודים של הילודה והתמותה). בתפקיד זה שקד ביחוד על שמות עבריים לילדי ישראל. היד. גם המפקח ללימוד הדת היהודית בבתי ספר ממשלתיים.
בפעולה ציונית התחיל עוד לפני הופעת הרצל על שמי הציונות. עם הופעתו הצטרף תיכף ומיד אליו, והיה ממשתתפי הקונגרס הציוני הראשון בבזל (1897).
היה מבוני הציונות המדינית בגליציה. השתתף בתור ציר בכמה מן הקונגרסים הציונים.
היה מהלוחמים הראשונים והראשיים לפוליטיקה המקומית והיוזם ואחד מחבריה של התכנית הפוליטית, (שותפו בתכנית זו היה אדולף ביהם) , שנתקבלה בועידה הציונית הכל-אוסטרית שנתקימה ביולי 1906 בקראקא, על אף ההתנגדות לפעולה פוליטית מצד חבר הועה"פ הציוני המצומצם ד''ר ליאופולד קאהן מוינה, שהשתתף בועידה זו מטעם הועה"פ הציוני.
בשנות 1907 היה מועמד מטעם הציונים בבחירות לסיים הגליצאי במחוז בראדי.
בשנת 1907 היה מועמד לפרלמנט האוסטרי. בבחירות אלו נחלו הציונים נצחון גדול, אך מפני שנמצאו מספר בוחרים שכתבו את שמם בלועזית לפי הכתיב