עשה רבות בגאולת קרקעות מהערבים, בעיקר עבור חברת פיק"א וחברת הכשרת הישוב.
אחרי הכיבוש הבריטי עבד עם אחיו העו"ד אהרן מני (ראה כרך א', עמוד 473) עבור הכשרת הישוב ומוסדות לאומיים אחרים.
נפטר בירושלים, כ"ח חשון תשי"ד (24.11.51).
צאצאיו: זמירה אשת השופט צבי (הרי) בקר (נשיא תורני של בית המשפט בירושלים, אליהו מני (נשיא תורני של בית המשפט המחוזי בירושלים), ריקה אשת פרופ' ד"ר אינו שקי (רופא שנים), מלכה אשת העו"ד א. מקלב, שולמית, אברהם (פרופ' לפיסיקה באוניברסיטה העברית).
יהושע קוצרסקי
נולד ביפו, י"ז תמוז תרנ"ו (1896).
לאביו מרדכי (ראה בכרך זה) ולאמו זהבה בת יוסף ירובסקי (מראשוני המתישבים בראשון לציון).
קיבל חינוך מסורתי בתלמוד-תורה "שערי תורה" בנוה שלום, ביה"ס למל בירושלים, וגמר את ביה''ס מקוה ישראל (1914).
נתמנה כמפקח במחלקת החקלאות הממשלתית התורכית בבאר-שבע והסביבה.
בשנת 1916 עבר ללבנון ובסוף 1918, עם הכיבוש הבריטי חזר לארץ ונתמנה ביום 7 לינואר 1919 כפקיד צבא הכיבוש במחלקת החקלאות והיעור בצפת והסביבה. אח''כ שירת בטבריה, נצרת והגליל, השומרון זכרון-יעקב וחיפה.
נתמנה אח"כ למפקח היערות במחוז הצפון.
לקח חלק פעיל בייעור הרי הארץ, בעיקר - בהרי טבריה, נצרת והכרמל.
נשא לאשה את מינדל. כל השנים חבר ההגנה.
נפטר בחיפה ונקבר בגבעת עדה.
בנו: אבנר .
יהודה סגל
נולד בט"ו אדר תרפ"ח (23.3.28) בקהיר (מצרים). לאחר שנים מועטות חל פרוד בין הוריו, ואמו לקחתה אותו והביאה אותו לארץ-ישראל. קשים היו עליו שנות ילדותו בלי אב, ובבית עוני.
כשמלאו לו 12 שנה, ברח מבית אמו לקבוץ "תליוסף" שבעמק יזרעאל.
בעודו נער רך, כבר נתגלתה אצלו נטיה מיוחדת לענינים צבאיים והוא הקדיש את זמנו לאימונים ככל אשר יכל. בהיותו בן 15 התגייס לצבא הבריטי.
כאשר "הארגון הצבאי הלאומי" פתח במלחמה נגד המשעבד הבריטי, הצטרף אליו. באותו זמן עבד במחצבות "סולל בונה" בחיפה. הואיל ועיסוקו במחצבות היה עם חומר נפץ, הביא לאצ"ל תועלת עצומה. לא היתה פעולה של אצ"ל בחיפה, ותהא נועזת ומסוכנת ביותר, שהוא לא ישתתף בה.
בטרם הגיעו לגיל 20 עבר ירושלימה.
בירושלים הטילו עליו פעולות נועזות ומסוכנות ביותר. כשהוטל המצור על ירושלים בין פורצי המחסונים, היה הוא מנהגי השיירות הראשונים. כאשר נשאל כיצד הוא נוסע בדרכים קשות אלו ללא שריון, היה עונה: "בי לא שולטים הכדורים, אני משוריין", היה בין מטילי הפצצות על האויב הערבי בשער שכם ושער יפו.
רכש בשביל הארגון הצבאי הלאומי את הבסיס ב"עץחיים". הוא סידר אותו והכינו להשכנת חיילי הארגון.
בקרב הכיבוש של "דיר-יאסין" - אותו קרב שהביא אחר-כך לתוצאות עצומות - בריחת הערבים משטח ישראל. התנגדות האויב היתה שם חזקה. היו רגעים מסוכנים מאוד, אך יהודה שעמד בראש הפעולה, זירז את חייליו ועודדם, וגם לאחר שפגע בו צרור כדורים ונפל מתבוסס בדמו, המשיך לעודד את החיילים.
שבועות מספר התענה במכאוביו ואור ליום ט"ו ניסן תש"ח (25.4.1948) יצאה נשמתו.