יסד את אגודת הנוער הציוני, סייר בעיירות ואירגן אגודות ציוניות.
ממיסדי ההסתדרות הארצית של אגודות הנוער בהונגריה כולה שהוקמה בועידה הארצית בבודפסט בדצמבר 1917 בראשותו של פרופ' יוסף פטאי ז"ל.
בפרוץ המהפכה ההונגרית באוקטובר 1918 היה ממארגני פלוגות ההגנה היהודית שהוקמה ע"י המהנדס הציוני ברגי.
בראשית 1919 חזר לקלוש ונמנה על עוזריו הפעילים של ד"ר חיים וייסברג ז"ל בהסתדרות הארצית של ציוני טרנסילבניה.
עד שנת 1932 היה חבר הועד הפועל הארצי. בשנות 1929-32 היה המזכיר הראשי של משרד א"י בקלוש ומפעילי קרן היסוד. אירגן את מגבית של קרן היסוד בטרנסילבניה הצפונית.
בשנת 1932 הצטרף לתנועה הרביזיוניסטית והיה ממארגני בית"ר בטרנסילבניה.
נשא לאשה את אסתר בת אדוארד קרפנר. בשנת 1932 עלה עם משפחתו לארץ והתישב בתלאביב.
היה פעיל בבית"ר ואח"כ הצטרף להסתדרות הציונים הכלליים.
בת"א הקים בית מסחר ליבוא עצים עם סניף בפריז. נפטר בת"א, ט"ז תמוז תשי"ט (22.7.59).
בנו : יהודה המאירי .
בן-ציון ענבר (ברנשטיין)
נולד בתל-אביב, ז' אדר תרע"ד (5.6.1914). לאביו אריה (ליב) ברנשטיין איש נילי (ראה כרך ז', עמוד 2786) ולאמו נחמה בת צבי גינזבורג. קבל חנוך מסורתי וכללי בבית ספר "ספרא" בת"א. היה פעיל בצופי-ים וב"הפועל" - בסקציה הימאית. בשנת 1942 נשא לאשה את יונתה בת אלימלך פומרנץ. היה מדריך ומפקד במנגנון ההגנה (1940-1948).
במלחמת העצמאות היה מפקד החי"ש שחנה בחיפה ערב שחרורה. הוא חלש אז על פעולות ההגנה בחיפה ולמשמעתו סרו גם מפקדת העיר ו"ועדת המצב". נצח על הפעולות הצבאיות שהסתכמו בסופו של דבר, בהשתלטות כוחות הבטחון היהודיים על העיר.
"בנץ" (שמו ב"הגנה") קיבל את הפיקוד על גדוד 22 של "כרמלי", קודמו בפיקוד זה היה רב-אלוף מרדכי מקלף, רק פחות מחודש ימים לפני האורעות של ערב פסח תש"ח (אפריל 1948), אור ליום ד', י"ב ניסן תש"ח, הזעיקו את בנץ טלפונית מביתו. התברר שבחשכת הלילה, ללא כל הודעה מוקדמת, פינה הצבא הבריטי את כל עמדותיו בעיר. משמעו של דבר היה ניתוק חיפה העברית מאזור התעשיה ומהקריות וכן ניתוק הקשר עם העיר התחתונה.
השתתף בפגישת מטה עם ר.א. מרדכי מקלף (אז, כקצין מבצעים חטיבתי) ושלמה תבורי (קצין המבצעים של מפקדת חיפה) וסוכם, שבאותו לילה ישתלטו כוחות ההגנה על חליסה, הבורג' ושדרת הבתים הצפונית של רחוב סטנטון במטרה להבטיח את רציפות הקשר עם המפרץ והעיר התחתית.
אחרי שהגיע חומר הנפץ מתל-אביב החלה הפעולה באחת אחר חצות הלילה.
הופעלו בהתקפה כל הכלים שעמדו לרשות ההגנה, וכן הופעלו לראשונה ה"דודקות" המפורסמות שהוצבו מול בית העיריה. הפגזים נפלו ברעש מחריש אזניים ועורר חלחלה בכל חלקי העיר הערבית.
ההפצצה הפסיקה את התנגדותם של הערבים. אחרי שהתאוששו, ניסו להזעיק ברמקולים את התושבים הערבים להתאסף בככר השוק הערבי, לשם התארגנות לקרבות. מפקד סוללות המרגמות של ההגנה נצטווה לרכז מיד את כל כח האש של מרגמותיו למרכז ככר השוק. בנץ הורה לאנשיו - לבלום את התקדמותם ללב העיר העתיקה מחשש למלכודת. תוצאות ההפגזה היו הרסניות לגבי רוח הערבים. מטר ההפגזות הדהים את ההמונים המבוהלים וברחו לנמל, עלו על הסירות במעגנים והפליגו לעכו.