יצחק משה וינברג ראש המזרחי בארץ-ישראל.
נפטר ביפו, ז' אייר תרע"ו (10.5.1916).
צאצאיו : סימה אשת משה סבדלייב, מרים אשת זאב זאוברמן, אריה (ממנהלי הבנק הלאומי בע"מ), שמחה גפני (מנהל כללי של המכס והבלו בישראל), נפתלי (מנהל פנקסים).
פנחס קיטאי (קיטיגורדסקי)
נולד בצרקסי (רוסיה), ה' ניסן תרע"ב (16.5.1902).
לאביו אליעזר קיטיגורודסקי (ראה בכרך זה) ולאמו דבורה בת מרדכי הרצברג. קבל חנוך מסורתי בחדר ובישיבה. עברית למד בשעורי ערב אצל המחנך והמורה שמואל יונה כהן .
מגיל 15 פעל בחוג עברי של נוער בשם "אחדות". הצטרף לתנועת הנוער החלוצי, נכנס להכשרה ולמד לעבוד ולהיות עצמאי ועזר למשפחה.
בשנת 1924 עלה לארץ, בתור חלוץ.
עבד בקבוצה חקלאית בכיבוש עבודה עברית.
אחרי כמה שנים של עבודה מאוחדת נסע לביקור ההורים בפולניה.
שם נשא לאשה (1932) את טובה בת שלמה וואראנר. אחרי נשואיו חזר עם רעיתו לארץ ועבד בבנינים.
הצטרף לשורת אנשי השמירה עם ראשית ההתישבות ב"בית עובד" ע"י נס-ציונה, התישב במושב זה בתור חבר.
במהומות שפרצו בשנת 1936 הדריך את אנשי המושב בשמירה ובהגנה.
השתתף בבנין האוניברסיטה העברית בירושלים, והמציא תבניות חדשות ליציקת בטון ע"י חסכון בזמן וחומר ביציקה.
בימי מלחמת המחתרת בשלטון הבריטי בנה בונקרים במקומות שונים בארץ.
בעת בנין בית קרור ב"גן יבנה" התמוטט הגג ונהרג ביום י"ח ניסן תש"ה (1.4.1945).
הובא לקבורה ברחובות.
בנותיו; עדנה, שולמית.
פרנק כהן
נוד בניו-יורק (ארה"ב) בשנת תרנ"ג (1.6.1893).
לאביו אליהו אריה הכהן פרנק ולאמו רבקה .
קבל חנוך מסורתי וכללי. בוגר האוניברסיטאות: קולומביה וניו-יורק.
מנעוריו היה פעיל בתנועה הציונית באמריקה והיה מקורב למנהיגיה.
בהתחלה עסק בהוראה כמורה בתלמוד תורה.
עבר למסחר והצליח גם בתעשיה.
בשנת 1919 חיבר ספר : DEMOCRATISA TION OF THE FACTORY בשנת 1921 נשא לאשה את אטל בת יוחנן זילברמן. בנה מחסנים מיוחדים עבור גרגירי תבואה עבור המחלקה לחקלאות של ארצות הברית.
יצר שימורים מפירות בבית החרושת שלו לשימורים בקליפורניה.
כתוצאה מהטיפול הנ"ל עבור המחלקה לחקלאות, נתבקש להקים בקופנהגן, בתור נמל חפשי, מכון לערבוב ולטחינה, לערבב מספוא לבהמות ולעופות.
מטחינת הכותנה והבוטנים הוציא שמן, והשאר שימש למספוא. הצליח למכור בשוק העולמי את המספוא מ10%עד % 25למטה ממחירי השוק.
עמד בקשרים הדוקים עם ידידו מרדכי סימקין בתלאביב, לשם הקמת תעשיות שונות בארץ במליונים דולרים.
ביקר פעמים רבות בארץ ואחרי הקמת המדינה התישב בה.
השקיע סכומים ניכרים בתעשיות ובעסקים שונים בארץ. וכל מטרתו היתה - להשפיע על בעלי ההון היהודים בחו"ל שיעלו לארץ עם הונם.
בשנת 1947, הזניח את עסקיו וישב ליד משלחת ישראל באו"ם, וע"י קשריו עם באי-כח הממשלות של אמריקה הלטינית הצליח להשפיע עליהם. לתמוך בהכרזת המדינה ע"י האו"ם.
לשם כסוי ההוצאות - תרם מכיסו 11 אלף דולר. שלח מכתבים לשרת ולבן-גוריון והציע, שישתפו ויזמינו אישים יהודים ידועים, בעלי השפעה על חברי המשלחות הנ"ל, והתרעם - שלא הרבו למלאות את בקשתו.