ידידיה סגל
נולד בחיפה, בשנת תרפ"ו (1926).
לאביו יוסף (מורה עברי עוד בחו"ל), ולאמו רחל. עלו לארץ ב-1925, ואחרי שהאם והאב עבדו כחצי שנה כפועלי בנין התישבו בין הראשונים ב"אחוזה" שעל הר הכרמל ושם יסד האב ב-1926 את בית-הספר הראשון).
למד בגן הילדים שניהלה אחותו, בביה"ס העממי הצטיין בכשרונותיו ובתפיסתו וכן בכל מחלקות ביה"ס הריאלי עד שגמר אותו, ואחרי קבלו את תעודת הבגרות יצא לעבודה ונשתבח במסירות ובנאמנות לעבודותיו.
מתוך הברה דתית עמוקה הגה רעיון ללכד את כל ארגוני הנוער הדתיים באיגוד גדול אחד, שישתחרר מזיקות מפלגתיות ויתמסר למטרה היחידה - להגשמת עקרונות התורה בחיי יום-יום. לשם כך פנה מתנועה לתנועה, ביקר ברוב הקיבוצים הדתיים, נפגש עם ראשי התנועות הדתיות ועם הרב-הראשי הרצוג, ועלה בידו לרכז סביבו מאות בני-נוער דתיים. פעילותו זו לא היתה לרצון למוריו בביה"ס הריאלי ולמפקדיו ב"הגנה". אך למעשה לא הוצא מה"הגנה", אלא יצא ממנה כש"תנועת המרי" הפסיקה את פעולותיה נגד-השלטון הזר, אחרי שמסע-הדיכוי הבריטי פגע קשה בראשי הסוכנות ובהמונים מחברי הקיבוצים.
אז הצטרף יחד עם אחיו שלום הגדול ממנו, אל המחתרת של אצ"ל. נשלח לקורס סגנים וקיבל את הדרגה, ובית הוריו נעשה מקום מפגש למפקדת אצ"ל בחיפה ובצפון, מקום ריכוז ומוצא למיבצעים ומקום להסתרת הנשק. כבקי בפרטי נוף הסביבה והודות ליתר סגולותיו השתתף בתיכנון ובביצוע של פעולות מוצלחות, שפגעו-קשה בתחבורה הבריטית, ובהתקפה הראשונה על הכפר הערבי טירה.
כשהחלה ההתקפה הערבית על הישוב בסוף 1947 בעקבות החלטת האו"ם בדבר חלוקת הארץ, התמסר ידידיה לאימון יחידות נוער בנשק ופעולות מלחמה.
באותו זמן הצליח מעשה שטן להפנות חלק מהמרץ היהודי, שהיה נחוץ כולו לעמידה בפני האויב הערביבריטי, למלחמת אחים לשם חיסול האצ"ל, שלא יתחרה בזכות-היחיד של ה"הגנה". אנשי ה"הגנה" חטפו את משה לוי, ממפקדי אצ"ל בחיפה, וכתגמול חטפו אנשי אצ"ל אחד מאנשי הש"י של ה"הגנה". אז נחטף ידידיה אור ליום 12 בינואר 1948 ואח"כ נמצא הרוג על הכביש מחוץ לעיר בקרבת הכפר טירה.
לפי הודעות אנשי ה"הגנה" נספה ידידיה בשתי דרכים שונות: א) הוא ברח ממעצרו ותעה לכפר-טירר, ושם רצחוהו הערבים; ב) הוא ברח ממעצרו ואחד משומריו ירה בו. אולם מתוך העדויות והחקירות במשפט העלבון של פ. ק. (ממפקדי ה"הגנה" בחיפה, שתבע לדין את העתון "חרות" על שהאשים אותו בהשתתפות ברציחת ידידיה) מסתבר, שבמקום המעצר הנסתר עינו את ידידיה, כדי להוציא מפיו ידיעות על מקום מעצרו של איש הש"י, שנחטף בתגמול על חטיפת משה לוי, מלים לא הצליחו להוציא מפיו, רק את נשמתו מגופו ואף הגוף נטול הנשמה סחבו תחת מחסה אפלת הלילה והשליכוהו על הכביש מחוץ לעיר, לבל יצטרכו להוציאו לקבורה מחדר העינויים שלהם בימים ההם.
הדסה (הניה) סוקולובסקי
נולדה בקישינייב (בסרביה), י' תמוז תר"ן (1890).
לאביה ראובן שרגורודסקי (ראה את הערך שלו בכרך זה) ולאמה דבורה בת ר' אברהם (שו"ב) שכטמן (הערך שלה בכרך זה).
בוגרת הגמנסיה בקישינייב.
מורה וחברה ב"צעירי ציון" בחו"ל.
בשנת 1911 עלתה לארץ.
בשנת 1913 נישאה למשה סוקולובסקי (ראה את הערך שלו בכרך ששי, בעמוד 2710).
היתה פעילה בקבוצת המכביות.
נפטרה בתל-אביב, י"ח חשון תשי"ג (6.11.52).
צאצאיה ; אברהם צבי, ראובן אביגדור-סוקולובכקי, נעמי אשת משה וינר.
ד"ר יהודה ניסן (יהודה ליב) וילנסקי
נולד בעיר צ'צ'רסק, פלק מוהילוב, בתמוז תר"ל (יולי 1870).
לאביו ברוך זאב וילנסקי (מוצאו ממשפחת רבנים מדורות רבים. סבו היה חסיד חבד"י נלהב. גם אביו היה חסיד חבד"י, היה מראשוני חובבי-ציון וממשתתפי ועידת קטוביץ).
קבל חינוך מסורתי ואח"כ קבל גם חינוך כללי. תחילה למד ב"חדר" ואח"כ השתלם אצל מורים פרטיים ונכנס ללמוד בגמנסיה ממשלתית בפולטבה. אחרי שסיים בגימנסיה הנ"ל את חוק למודיו, יצא לחו"ל ולמד ב"טכנישה הוכשולה" שבברלין את מדעי הכימיה, ושם גם קיבל את הדוקטוראט שלו.
עוד בצעירותו נמשך לחיבת ציון, בלמדו בברלין