רצו שישאר אצלם ורצו אפילו להכפיל את משכורתו. אך ההצעה הזו נדחתה על ידו והוא חזר לירושלים ולקתדרה שלו באוניברסיטה העברית.
בימי מהומות תרפ"ט (1929) היה פעיל מאוד ועשה כל מה שיכול כדי לעזור לנפגעים.
היה חבר בועדות מדעיות שונות. היה יו"ר האגודה למען הסטודנטים, חבר לועדת הפרסים, נבחר לדיקן המחלקה למדעי הרוח, משנת תרפ"ז ואילך היה חבר ועד הלשון, והשתתף בועדות למונחי גיאוגרפיה וארכיולוגיה, השתתף בועד החינוך, היה בין מיסדי החברה העברית לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה וגם היה נשיאה החל משנת תרצ"ב. היה כמו כן מעורכי הרבעון "ידיעות החברה העברית לחקירת א''י ועתיקותיה" וגם מעורכי הספרית לידיעת ארץ ישראל, של אותה חברה שבה נתפרסם ספרו "תולדות חקירת ארץ ישראל".
בשנות מהומות 1939-1936 וראשית המלחמה, היה ביתו פתוח בפני כל קשה יום, פליטים ומעפילים: אנשי מדע וסטודנטים היו אורחים רצויים אצלו תמיד.
עבודתו המדעית המרובה, עסקנותו הצבורית נתנו בו את אותותיהם, בחופש ניסן ת"ש יצא לגליל, להרצות בקבוצים ובמטולה, ולבו הלך ונחלש, וביום י"ד ניסן ת"ש (22.4.1940) נפטר לפתע ונקבר בירושלים. לפני מותו קרא "אני שומע קול קוראים לי", ומת מיתת-נשיקה.
מספריו בעברית יש לציין את : "ארץ ישראל" וגיאוגרפיה, "עבר הירדן היהודי", ''ארץ יהודה", "ארץ הגליל". ערך את "ספר הישוב" כרך א' "תולדות הישוב היהודי בארץ ישראל" ו"תולדות חקירת ארץ ישראל" ומאות מחקרים.
לזכרו הופיע "ספר זכרון" בהוצאת האוניברסיטה העברית וחוברת זכרון בידיעות החברה העברית לחקירת א''י ועתיקותיה.
ספרי הזכרון הוא לשמואל קליין ואשר גולזיק פרופ' למשפט-היהודי שנפטר חודש לפניו.
קליין ערך גם את "ידיעות ציון" מקדש לאטנוגרפיה שהוציאה החברה להסטוריה ואטנוגרפיה יחד עם קובצי "ציון".
קפאי פינס
נולד במוסקבה (רוסיה), י"ג שבט תרפ"ו (25.1.1926).
לאביו דן פינס (ראה כרך ד', עמוד 1616) ולאמו פניה בת צבי טקסה. עלה עם הוריו לארץ בשנת תר"ץ (1930).
קיבל חינוך בבית החינוך המרכזי לילדי עובדים בתל-אביב, בבית הספר "תיכון-חדש", בקורסים להוראה של המחלקה לעליית הנוער של הסוכנות, למד מדעי החברה באוניברסיטה "ויין" בדיטרויט ועתונות באוניברסיטה של תל-אביב.
בשנת 1945 הצטרף לקיבוץ מזרע ושם עסק בחקלאות, בהוראה ובהדרכת נוער. חיבר תכניות לעבודה חינוכית וערך עתונות נוער, הוציא חוברות בצופיות וכתב מאמרים שונים בעברית ובאנגלית.
שירת בהגנה, בחי"ש, בתפקידים מיוחדים ובצה"ל.
בשנת 1950 נשא לאשה את חנה בת שלמה היימן. היה חבר ההנהגה הראשית של תנועת "השומר הצעיר" ובשליחותה ובשליחות "החלוץ" יצא לארצות הברית להדריך נוער יהודי שם במגמה עברית וציונית חלוצית. עבד גם בשביל "מגבית ההסתדרות" ו"המג בית היהודית המאוחדת", עבר בסדרת הרצאות ברחבי ארה"ב ועבד כעתונאי באו"ם. פרסם מאמרים בעתונינוער ובעתונות היומית.
בשנת 1955 עבר לתל-אביב והיה מזכיר מערכת ה"אינציקלופדיה לעם".
חיבר "מי ומי בהסתדרות" ליובלה ה-35. כתב את הספר "מה ומי" 1959. בשנת 1961 פרסם את הספר "פתח-דע".
מנהל המחלקה לפרסומים של המכון הלאומי והאוניברסיטאי לחקלאות ברחובות, ועורך הרבעון "כתבים" (בעברית ובאנגלית) של מוסד זה.
בנותיו: אורי, נירי.
יעקב פלדמן
נולד ברוסיה, בשנת תרנ"ד (1894).
קיבל חינוך מסורתי.
עלה לארץ בעליה השניה.
עבד במלחמיה, וחצי שנה לפני שנהרג, נתקבל בתור שומר ביבנאל (ימה), אח"כ בבית-וגן, הצטיין בשמירה באומץ לב ובמסירות. פעם התנפלו עליו ערבים במכות ורצו להוציא ממנו את נשקו - ולא הצליחו, אף שנפצע.
בספר "העליה השניה" בעמוד 371 מספר השומר יעקב מאיר : בליל חושך ואפלה וגשם שוטף, ישב אצלי בסג'רה השומר יעקב פלדמן לפני צאתו לשמירה. שוחחנו על אלה שהיו מטובי החלוצים של העליה הראשונה ועל התנכרותם לצרכי הפועל העברי "השמירה