מכיוון שנמסר לו תפקיד חשוב יותר בקושטא בתור עוזרו של הנציג המדיני של ההסתדרות הציונית בבירת טורקיה - ד"ר אביגדור יעקובסון , כשרונו וחושו המדיני הבריא עשוהו ליועץ חרוץ, וכשבהתחלת מלחמת העולם הראשונה הוברח יעקובסון , בתור נתין רוסי, לעזוב את תפקידו, קיבל הוא את התפקיד הזה עליו. בתור הנציג המדיני של התנועה הציונית היה בתפקיד זה עד 1917. בשנים הללו, שהיו קשות מאד עבור הישוב היהודי בארץ ישראל, היה לו האושר להיות בין חמשה-ששה אנשים שבמרצם, פקחותם וקשריהם, הצילו את הישוב החלש והקטן מהרס גמור ומחורבן מלא.
נשא לאשה את אירנה לבית הפטר. עם סיום מלחמת העולם הראשונה חזר לגרמניה. ובהיותו נתון ראשו ורובו לציונות ותפקידיה אחרי הצהרת בלפור, חיבר קונטרס, בשם "בנין ארץ ישראל היהודית". לא עבר זמן רב ונקרא ע''י ד"ר חיים ויצמן לבוא ללונדון ולקבל על עצמו את הנהלת מחלקת הארגון החדשה של ההנהלה הציונית שם ולפעול להקמתה של ההסתדרות הציונית העולמית, שנחרבה בשנות המלחמה במזרח אירופה.
בשנת 1921, בקונגרס הציוני הי"ב, נבחר לאקסקוטיבה הציונית ועד 1923 עמד בראש מחלקת הארגון. בשנה זו התפטר ממשרתו, מפני חלוקי דעות, והצטרף לאופוזיציה הציונית, שהתגלמה אז בראשונה באישיותו של זאב ז'בוטינסקי. כשיצר ז'בוטינסקי את תנועת הצה"ר הצטרף בלב ונפש לתנועה זו. בשנת 1925 עלה לארץ והיה. עסוק ביסוד החברה "ללויד א"י-מצרי" וגם ניהל אותה, ומפני כך היתה השפעתו בצה"ר חלשה, ורק לאחר שחזר לאירופה נעשה אחד ממנהיגיה החשובים של התנועה הצהרי"ת, השתתף בשמה בכמה קונגרסים ציונים, נבחר לועד הפועל הציוני מטעם סיעת הצה"ר בשנים 1933-1929, וחיבר כמה קונטרסי תעמולה מוצלחים בשביל תנועת ז'בוטינסקי.
בשנים 1930-1925 עסק גם בעבודתו המקצועית כמנהל חברות הביטוח בגרמניה, ואחרי עלייתו לא"ייסד יחד עם גיאורג הלפרין את החברה היהודית הראשונה לביטוח בארץ ישראל - "מגדל".
בקשר עם הויכוח ע"ד היציאה מההסתדרות הציונית, והפילוג הגרוסמניסטי בה, עזב את הצה"ר וחזר לאט לאט, החל משנת 1935, לפעולה אקטיבית בהסתדרות הציונית. בשנת 1938 ביקר מטעם קרן היסוד בארצות הבלקן וסקנדינביה.
בשנת 1939 נמסרה לידו לשכת הפרסום והעתונות של הקונגרס הציוני העשרים ואחד.
אחרי הקונגרס הציוני הכ"א נשאר בג'יניבה למשך כל ימי המלחמה הזו בכוונה, כדי לקיים את הקשר הציוני בין ארץ ישראל והמרכזים הציוניים לבין ארצות אירופה הכבושה, ואת התפקיד החשוב והאחראי הזה מילא באמונה.
ספריו: "תולדות הציונות בגרמניה", "שאר ישוב", "זכרונות ציוני מגרמניה".
פרסם פרסומים וחוברות שונות. כיום, תושב ירושלים.
דינה מלכה לוקר
נולדה בקיטוב (גליציה) בתרל"ז (12.11.1887). לאביה יעקב (סוחר). קיבלה חינוך מסורתי וכללי.
סופרת ומשוררת ביידיש.
נישאה לברל (דב) לוקר (ראה בכרך זה).
עלתה לארץ בשנת 1936 (ביקורים קודמים : 1935, 1932).
פרסמה חיבורים בגרמנית ובאידית. "העולם ללא שומר". (חיבור על ז'אן ארתור רימבנד).
קובצי שירים: "עולם ואדם" (1928), "אתה" (1932).
שניאור זלמן פוגצ'וב (עמיאב)
נולד בעיר קונוטיפ, פלך צ'רניגוב שבאוקראינה.
לאביו יעקב ולאמו דובה.
קיבל חינוך יהודי מסורתי, כשגדל הציץ ונפגע, והתחיל לומד שפות ולמודים כלליים. למד מדעי פדגוגיה ונהיה למורה, ועד מהרה קנה לו שם של מורה מנוסה ופדגוג מצוין.
עבר אח"כ לוורשה ושם התקרב לש. ל. גורדון, ויחד עמו עמדו בראש "חובבי שפת עבר". בימים ההם הצטיין כמטיף ציוני, כסופר וכמורה, ונחשב, בצדק, לאחד המיסדים של בית הספר העברי המודרני.
היה מסור להוראה בכל נימי נפשו. ההוראה היתה יסוד חייו ושורש נשמתו.
היה לו בורשה "חדר מתוקן" והיו לו הרבה תלמידים. הצטיין בקול נעים ונחשב ל"בעל מנגן", וב"ימים נוראים" היה עובר לפני התיבה באולם "חובבי שפת עבר" שלא על מנת לקבל פרס.
ביתו היה בית עברי. היה עסקן ידוע ומפורסם בענייני חינוך ותרבות. כשנוסדה לשכת חברת "תרבות" בברלין, נתמנה למנהלה.