רבניצקי וח. נ. ביאליק , ובכל מקום בואו נתקבל בכבוד ובחיבה, מכיוון שכולם אהבוהו על טוהר לבו ועדינות נשמתו.
נפטר בכ"ז אייר ת"ש (4.6.1940) ונקבר בבית הקברות בנחלת יצחק.
רבי טוביה מטאלאטשין
נולד בעיירה טאלאטשין, (רוסיה).
לאביו הצדיק ר' שלמה, שהיה מתלמידי הגאון רבי אליהו מווילנא. חינך את בנו בתורה וביראת שמים, ועלה ארצה, עוד בחיי רבו - כלומר : לפני שנת תקנ"ח (1798).
בירושלים הוכרח להתחפש בלבוש ספרדי, בי כל אשכנזי שבא ירושלימה בזמן ההוא, היו הערבים תובעים ממנו את החוב שנשארו חייבים להם תלמידי רבי יהודה-החסיד משדליץ מלפני קרוב למאה שנה לזמן ההוא (מראשית המאה ה-18) והיו מציקים לכל אשכנזי וסוחבים אותו לעבודה בחנם ואף מכים אותו. ר' שלמה הסתיר את חכמתו וגדולתו בתורה מפני חכמי הספרדים, לבל יקבל טובת הנאה או כבוד בשכר התורה, נדד מבית-כנסת לבית-כנסת ובסוף קבע את מקומו לתפלה בבית-מדרשו של הרב המקובל רבי חיים בן עטר (בעל "אור החיים" על התורה). באחד הימים נתן דינר זהב ליהודי אחד ואמר לו: "אני הולך היום חברתה ומחר אמות שם. טול את הדינר הזה ושלחהו לבני טוביה ברוסיה (ומסר לו את הכתובת) בתור ירושה, ובזה יעלה לארץ הקודש" וכן היה. ר' שלמה הלך לחברון ונפטר שם והאיש שלח את הדינר והדברים האחרונים של האב לבנו, והוא קיים מצות אביו ועלה ירושלימה בתקופת העלית של תלמידי הגר"א.
ר' טוביה נסע באנית-מפרש ועמו היו שמשו ואשתו ושני ילדיו (של השמש) ועוד שמונה יהודים, רובם זקנים. בדרך תפסו שודדי-ים את הספינה ולקחו את נוסעיה בשבי למכרם לעבדים. כשהגיעו לנמל בטורכיה שרצו למכור בו את השבויים או להציעם לפדיון והובילום בסירה אל החוף, - קפצה אשת השמש המימה וטיבעה את עצמה. השודדים כעסו על השמש ועל רבו שלא מנעו את האשה מטביעה ולכן סירבו לתיתם לפדיון, רק יתר שבעת היהודים נפדו (אחד מת בשבי לפני שהגיעו לנמל). לאחר-זמן הובאו ר' טוביה ושמשו לעיר תורכית אחרת. שם היה רק יהודי אחד, בעלמלאכה עני, והוא כלכלם שבועים בלחם וחלב מהעז שהיתה לו, עד שהצליח להשפיע על אשה מזרע ישראל, שנשבתה בילדותה וגדלה בין הגויים ונישאה ליווני עשיר באותה עיר, שתקנה לה עולם הבא במצוה גדולה, והיא פדתה את ר' טוביה והשמש, והיהודי הוליכם לעיר אחרת שיש בה קהילה יהודית, ושם קיבלו עזרה לעלות ירושלימה, ושני ילדי השמש - בן ובת קטנים נשארו ונתגדלו בין-הגויים וכשגדלו חזרו ליהדות ועלו גם הם לירושלים.
כל הסיפור הזה נשאר במסורת בעל-פה במשפחה, ור' טוביה לא מסר ולא השאיר שום פרטים נוספים על התאריכים והמקומות. פרטים שהיו עלולים להפיץ אור על חבלי העלייה בימים ההם.
ר' טוביה היה ממקבלי פני סיר משה מונטיפיורי בביקורו הראשון בעיר הקודש. פעמים אחדות נסע בש ליחות העדה לעורר את נדיבי ישראל שבאירופה לתמי כה בישוב המתהווה בארץ. באחת הנסיעות הביא אתו את אשתו ובתו, והבת נישאה לר' מרדכי (ראה כרך א' עמוד 39) כן ר' אברהם שלמה זלמן צורף (ראה כרך א' עמוד 45), הוא ר' מרדכי שהיה מראשוני החקלאות והתעשיה העברית בדרום הארץ, אביו של ר' יואל משה סלומון, - הסופר והעמקן הנודע, ממיסדי פתח תקוה (ראה כרך א', עמוד 56).
ר' טוביה במהר"ש מירושלם חתום על הסכם החלוקות לפי הפשר שניסח בין האשכנזים הפרושים והחסידים בפנקס צפת משנת תקפ"ט - 1829).
ר' טוביה נפטר בירושלים, אך תאריך פטירתו לא נרשם ולא נשאר לזכרון.
לפי מחקריו של ד"ר יוסף יואל ריבלין מצא רק, שר' טוביה, אביו של ר' שלמה נזכר רק כשד''ר יחד עם ר' שלמה פח מירושלים.
לוי (פולדי) מוזס (מויזס)
נולד בטיניצה (יוגוסלביה) ב' טבת תרע"ג (12.1912..12.) לאביו יצחק מויזס ולאמו פנינה לבית צלצר. קיבל חינוך בבי"ס יסודי - ותיכון בנוביסד ואוניברסיטה בזגרב וקיבל תואר ד"ר למשפטים.
בעירו למד והתמחה במקצועו.
היה פעיל בתנועת נוער ציוני.
בו נתמזגו תרבות אירופה והמזרח. רוח יהדות ספרד ואשכנז למזיגה יפה הרמונית.
רבים מבני משפחתו נספו בשואה ע"י הנאצים, והוא עבר ימים קשים. עם נפילת הנאצים עלה בשנת 1954 לארץ ע"י עליה ב', והתענה ככל העולים "הבלתיליגליים" שהבריטים חסמו בפניהם את הדרך לא"י.
במלחמת השחרור התגייס לצה"ל ואח"כ במלחמת סיני.