האצ"ל לארצות-הברית, השתתף בה, בתור המרכז, ביחד עם הקולונל פטרסון ורובוט בריסקו (הציר היהודי היחידי בפרלמנט האירי, ומי שהיה האחראי להספקת הנשק למורדים האיריים משנת 1916 ועד השגת עצמאותה. היה ידיד אישי של דה-ולירו ובעל השפעה עצומה בדובלין ובלונדון). בארצות הברית שהה עם השניים הנ"ל עד השבועיים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.
ביולי 1939 יסד בארצות הברית את "הליגה למען ארץ-ישראל עברית" שבראשה עמדו אישים יהודים ולא יהודים בעלי השפעה בצבור שמתפקידם היה לספק לאצ"ל אמצעים כספיים, קשרים מדיניים ואחרים לקידום עבודת "עליה ב'" מארצות מזרח אירופה לארץ-ישראל ורכישת נשק, בפעולת "עליה ב' " הליגה נעזרה מתמיכתו של השופט העליון לואיס ברנדיס , שהתארח בביתו במשך כמה ימים בהם נדונה שאלת זכותנו הטבעית לעלות לא"י עם או בלי רשות הממשלה המנדטורית. ברנדס תמך בעמדת האצ"ל בשאלה זו. ותמיכתו הפומבית היתה לעזר רב. באוגוסט 1939 עזב את ארצות-הברית בדרכו לארץ, בדרך שהה בג'נבה והשתתף בפעולת הסברה לפני ועדת המנדטים וצירי הקונגרס הציוני על שאיפותיו ופעולותיו של האצ"ל.
הגיע לארץ 10 ימים לפני פרוץ מלחמת העולם השניה.
ב-29 באוגוסט 1939 נאסר בפעם הראשונה ע"י הבריטים ביחד עם שאר חברי מפקדת האצ"ל. שוחרר ביוני 1940 לפי הוראות המפקדה הבריטית בקהיר.
בתחילת 1941 נאסר שנית כתוצאה מסירובו לשרת בדרגת סרן באינטליג'נס הבריטי במחלקה האנטי-ערבית, בטרם שהעניקו לחיילים הישראליים בצבא הבריטי סטטוס מוכר של צבא לאומי על דגלו כבן-ברית למעצמות המאוחדות.
שוחרר באותה שנה ממחנה הריכוז.
בשנת 1944 נאסר בשלישית בזמן הפעולות של האצ"ל.
בשנת 1945 ביקר בלונדון במשך ששה חדשים. חזר לארץ למספר חדשים ויצא בשליחות לארצות-הברית.
זמן קצר לאחר שובו מארצות-הברית נאסר ברביעית ע"י הבריטים (1947) ושוחרר בסתיו, זמן קצר אחרי הודעתם על עזיבתם את הארץ.
עם הקמת המדינה היה מבין דורשי הפירוק המוחלט של האצ"ל וכניסת חבריה ללא תנאי לשורות הצה"ל. התנגד ולחם נגד הקמת "תנועת החרות" בארץ כהמשך הקיום המדיני של האצ"ל. התנגד לחיסול תנועת הצה"ר בארץ.
לאחר שבשנת 1949 ויתרה ההנהגה הרשמית של הצה"ר על קיומה העצמאי במדינת ישראל וחתמה על הסכם עם "תנועת החרות" על קיום הצה"ר בגולה וחיסולה בארץ, נטש כל עבודה צבורית-מדינית וחזר למקצוע עריכת-דין בתלאביב.
בסתיו 1953 הצטרף לציונים הכלליים, מפלגת המרכז, ביחד עם עוד כמה עשרות מותיקי הצה"ר לשעבר ובראשם מאיר גרוסמן , והוא כיום חבר פעיל בשורותיה.
אח בלשכת הבנאים החפשים "ברקאי" בתל-אביב.
מנחם זלמן ולפובסקי
נולד בסוראז', פלך ד'רניגוב (רוסיה), כ"ט אב תרנ''ג (1893).
לאביו יהושע פלק .
קיבל חינוך מסורתי בחדר, בי"ס ושעורים למורים.
בימי מלחמת העולם הראשונה שירת בצבא הרוסי.
היה חבר פעיל בצעירי ציון.
סופר משנת 1910.
עלה לארץ בשנת 1921.
בשנות 1921-24 חבר בגדוד העבודה.
כמה שנים עבד בעריכת ספרי הוצאת "מצפה".
כתב שירים, ספורים ומאמרים בעתוני א"י, וחו"ל.
חיבר קובץ שירים "סופי שבילים" (1927).
תרגם רומנים וספרי מדע מרוסית, גרמנית ואנגלית.