irequent sojourner in Israel. She knows personally most of the distinguished leaders and thinkers who make contemporary Jewish History.
Her popularity as a speaker bar and wide have earned her the title, First Lady of the Jewish lecture platorm.
Scholar, Author, Editor & Lecturer.
Contributor to: Encyclopedia Judaica; Encyclopedia of the Social Sciences; Magazines. בנה : משה רוזמרין .
עו"ד ישראל עמיקם (מסיוף)
נולד בירושלים, ח' שבט תרס"ב (16.1.1902).
לאביו חיים שלמה מסיוף ולאמו חוה ליבע בת יהושע יאניווער .
קיבל חינוך מסורתי וכללי. בית המדרש למורים "מזרחי" ושיעורי המשפט בירושלים. מוסמך למשפטים.
בשנות 1918-20, חייל מתנדב בגדוד העברי.
נשא לאשת את צפורה בת הרב ברוך מרכוס , רבה של חיפה (ראה כרך ד', עמוד 1770).
מראשוני ההגנה בירושלים.
בשנות 1925-1935 פקיד בחברת החשמל.
היה חבר הנהלת "בנק זרובבל" תל-אביב.
חבר הנהלת הלואה וחסכון חיפה.
מזכיר התאחדות החיילים המשוחררים העברים בצבא הימי.
אחרי מאורעות תרפ"ט פרסם חוברת בשם, "ההתקפה על הבית היהודי בתרפ"ט" (תמוז תרפ"ט).
היה יושב ראש גדוד מגיני השפה העברית בחיפה.
נלחם יותר מעשרים שנה להשלטת האות העברית במברקה. ולאחר שהמזכיר הראשי של משלת המנדט השיב פניו ריקם, הכין שורה של תזכירים לוועדת המנדטים שליד חבר הלאומים. שלש פעמים רצופות הופיע באי-כוח המעצמה המנדטורית (מזכיר הממלכה לענייני חוץ באנגליה) בפורום הבינלאומי העליון "חבר הלאומים" והינו בעקשנות על עמדתם, וטענו, כי הנהגת משלוח מברקים באותיות עבריות יגרום קשיים טכניים, אדמיניסטרטיביים, כספיים וחוקיים, ובאחרונה הצליח במלחמתו, עם הנהגת האות העברית במברקה, תחילה בין ישובים עבריים ואח"כ גם בערים (1944).
הסוכנות היהודית שלחה לו תלגרמה לחיפה, מקום מושבו, ובה נאמר : "שמחתך שמחתנו, וברכתנו שלוחה לך שתזכה להגיע ליום בו תשוב ארצנו להיקרא בשם העברי". וכן קיבל מכתבי הערכה מעסקנים ומנהיגים בארץ ובחו"ל.
בשנת תש"ז 1947 הוציא לאור ספר בשם "כ"ב אותיות לוחמת לזכרון" (פרשת האבקותה של הלשון העברית במשך כ"ה שנים במברקה הא"י). ובו דו"ח ממלחמתו ע"י תזכירים ותלונות. וכן מכתבים ודברי הערכה שונים ממנהיגי היישוב וכו'.
ב-1946 נאסר כחשוד בקשרים עם ארגוני המחתרת.
בשנת 1948 היה פעיל בהגנה. ובהיותו מצטיין בקליעה למטרה. פעל כצלף בעמדה קדמית בהדרהכרמל. אותה תקופה שיכל את בנו הבכור, בועז , שנלחם בגבורה עילאית ונפל ביום י"א בניסן תש"ח בהתקפה על מצודת נבי-יושע (מצודת הכ"ח).
שנים רבות התהלך בהרגשת קיפוח ציבורי, באומרו שאין מכירים במלחמת היחיד שערך עם השלטון. עם נפילת בנו גברה הרגשת הקיפוח, אליה נוספה מרירות עמוקה. בא בתביעות אל השרים השונים. לפי הוראות השר דוד רמז ז"ל קיבל משרה בדואר - ועזבה.
בשנים האחרונות עבד בתפקיד של יועץ משפטי במחלקת מס הקניה באגף המכס.
תבע השגת מעמד של קביעות עם זכויות פנסיה והטבות. הנהלת המכס מצידה המליצה בתורת מקרה מיוחד ובהתחשב עם זכויותיו בעבר. אך נציבות המנגנון מצאה, שזה בניגוד להוראות התקשי"ר, משום שהוא נתקבל לעבודה בגיל למעלה מ-50 שנה.
היה מראשוני העו"ד בחיפה ומשרדו היה בקרבת בתי המשפט. והיה ידוע כעו"ד מוכשר.
שר האוצר, אחרי שקיבל ממנו מכתב ובו הוא מאיים בהתאבדות באם לא יקבל קביעות עם זכויות פנסיה - השיבו, כי אין לו יסוד לחשוש וכל זמן שהוא חי מובטחת לו עבודה באוצר.
הדיכאון התגבר עליו, וביום ט' אלול תשי"ז (5.9.1957). התאבד בבליעת גלולות שינה בביתו בחיפה.
צאצאיו: בועז ז"ל. (ועדת אגודת הציידים העברים בחיפה קרא לקבוצת הקלעים שלו בשם "בועז", לזכרו. וכן נקבע גביע "בועז" שיימסר לקבוצה המנצחת בתחרות קליעה), שולמית אשת יצחק הלפרין, שלמה .