בתקופת הכביוש הגרמני בפולין שבת מסחרו מאונס, ואחרי המלחמה עבר לדרוהוביץ וסיפק נפט ממקורות דרוהוביץ-בוריסלאוו לכל רחבי פולין העצמאית.
בעקב מות בנו יחידו מישקה ב-1922 לא יכול עוד להשאר במקום אסונו, ואחרי חיסול העסקים עלה לארץ בשנת 1924, וקיבל בחברה הבלגית "בלפטרול" סוכנות לנפט ובנזין לאזור תל-אביב-יפו. משמכרה החברה את עסקיה בארץ לחברה האנגלו-פרסית ("של") ב-1937, הבטיחה לסוכנה זה את הזכות לקבל סחורה למכירה כמקודם, אך ב-1941 הפסיקה החברה את הספקת הסחורה, ואחרי קבלת פיצויים פרש ב-1945 מעסקי מסחר והתמסר לטיפול בפרדסו, שנטע ב-1933 בבאר יעקב.
נתן מזמנו ומפעילותו לעניני צבור ב-1930 השתתף ביסוד "אגודה ימית זבולון", היה חבר הועד שלה, גזבר תחנת ההצלה הימית בתל-אביב, חבר הועד וסגן יו"ר של מפעלי התעופה, יו"ר בנק עולים בת''א, סגן יו"ר של הבנק "אוצר למסחר", גזבר-כבוד וחבר הנשיאות של האגודה למלחמה בשחפת (זה 24 שנה מאז 1937); היה חבר הועד המנהלי של בית החולים "נוה און" שבתל-ליטוינסקי, חבר הועד לבנין "הכפר העברי", וזמן קצר גם חבר הועד של האופירה. יסד מחלקה לפרסומים באוסטרונומיה בעריכת אשר ארליך ופרסם מאמרים של עצמו באסטרונומיה. היה חבר הועד הראשון של אגודת האסטרונומים בתל-אביב (1935-39).
ב-1956 הוציא חוברת לאסטרונומיה "צבא השמים", שיצאה ב-3 מהדורות. תרם את הטלסקופ שלו לגימנסיה הרצליה.
בנו: מישקה ז"ל .
אברהם מלנקוב
נולד בבסראביה (רוסיה) בשנת תרנ"ב (1892).
לאביו יוחנן .
משעבר את שלבי הלימודים ביהדות ובהשכלה תיכונית, יצא לוינה והחל ללמוד רפואה. אך הרגיש משיכה עזה לאמנות הפיסול, יצא לארה"ב והחל לומד באקדמיה לאמנות בשיקאגו. מחוסר אמצעים הוכרח להפסיק, אך הפרופיסור הרגיש בהיעדרו של התלמיד המצטיין, התעניין במצבו ובהשתדלותו נתאפשר לו לחזור ללימודיו ולגמרם.
במלחמת העולם הראשונה התנדב לגדוד העברי האמריקאי (ה-39) ובא לארץ. בתקופת החנייה בארץ אחרי הקרבות נודע לקולונל מרגולין , מפקד הגדוד, שחייל זה הוא בוגר האקדמיה לאמנות, ובכן שיחררו מהשיגרה החיילית והעמיד לרשותו אהל מיוחד וחמרים, שיוכל לעסוק באמנותו, וכך נשאר בארץ בתור אמן-פיסול נודע ומקובל בחוגי החברה היהודית והאנגלית. בחסותו של מושל ירושלים הגנרל סטורס אירגן את תערוכת הציור, הראשונה תחת השלטון ה בריטי בארץ, במגדל דוד, והניח את היסוד לאגודת הציירים והפסלים בארץ-ישראל. ב-1920 עסק בפיסול דמותו של הגנרל בולס , ראש השלטון הצבאי בארץ, וכשפרצו המהומות והשלטון לא עשה כלום לבלימת פגיעות הרצח ביהודים, הודיע מלניקוב לגנרל, שאל יטרח עוד לבוא לשבת לפניו בסטודיה... ואח"כ השתתף בהגנת ירושלים היהודית. לפי אגדה שאין לה אישור מספיק הביא פעם הגנרל סטורס לסטודיה שלו את הקולונל לורנס הידוע בלבוש ערבי.
נשא לאשה את שרלוטה בת חיים ניסנהולץ (נפטרה ביום 2.4.49, ונקברה בכפר גלעדי).
הידועה ביותר בין יצירותיו בארץ היא - דמות "האריה השואג" שפיסל באבן בתל-חי לזכר יוסףטרומפלדור וחבריו שנפלו בהגנת המקום. כן פיסל את דמות ראשו של הגנרל אלנבי , שהוצבה בבית-הקברות הצבאי בבאר-שבע ונופצה במלחמת הקוממיות.
בשנת תרצ"ד (1934) הוזמן על-ידי משפחות יהודיות שבחברה הגבוהה של לונדון, לבוא כדי לפסל כמה פרוטומות שלהן, ובעקב פרוץ המלחמה נשאר תקוע שם, קנה בית, התקין סטודיו ותפס מקום ניכר בחיי החברה והאמנות. בין יצירותיו שם מפורסם בייחוד הפסל המציג את שאול התרסי (פאולוס הקדוש) כשהוא מטיף. כן פיסל פרוטומות של וינסטון צ'רצ'יל . ושל בתו שרה, של גילברט מוריי , וגם של יגאל אלון לרגל היותו בלונדון. ב-1945 אירגן חוגים מעורבים של יהודים ונוצרים ללימוד המקרא ביחד. עסק ביצירה גם מחוץ למקצועו. כתב שירים ונובילות וחיבר מוסיקה, וב-1944 פירסם בצורת רומאן בשם "מושקה" את פרשת חייו ברוסיה הצארית בנעוריו.
בשנת 1960 חזר לארץ ואמר לכונן סטודיה באחד הקיבוצים ולחנך דור של פסלים, אך אז כבר היה אכול-מחלה, וכוחותיו, האדירים בעבר, לא הספיקו עוד לכך.
נפטר בחיפה, ט"ו אלול תש"ך (27.8.60) ונקבר ליד אשתו בכפר גלעדי, מול "האריה השואג" שיצר.
בתו; חוה אשת דוד גבאי .