ביסודי מפעל קייזר-פרייזר , בחברה לחיפושי נפט, בעסקי תעשיות ופיננסים שונים, בייצור הסרט הפטריוטי "גבעה 24 א נה-עונה" ועוד. ויש שמתוך התלהבות לעצם העשייה למען משק הארץ היה פותח ידו בהרחבה יתירה והגיע לסיבוכים ולהפסדים, אבל בסוף היה מוצא דרך לצאת מהמיצר.
כיום, בהנהלת חברת הנסיעות "פטרא" בתל-אביב.
צאצאיו: אילונה, אלכסנדר.
פנחס מרגלית (מורגולית)
נולד בקישינוב (בסרביה), י"ט אדר תרמ''ו (15.3.1886).
לאביו אלימלך מורגולית ולאמו בתיה בת משה ליטבק. קיבל חינוך מסורתי וכללי.
עסק בתעשיה וביערות.
בשנת 1901 נשא לאשת את טובה בת מנחם ליפובצקי, (נפטרה בת"א, י"ז תשרי תש"ה).
היה בן עשרה הראשונים של מייסדי המזרחי בקישנוב, והקים סניפים בעיירות הסמוכות.
בפרעות 1903-4 ייסד מטבח עם.
היה יו"ר "חברת סומך נופלים לעזרה קונסטרוקטיבית לשיקום נצרכים".
מפעילי עסקני תלמוד תורה בעירו.
עמד לימינו של ד"ר ברנשטיין-כהן במשך שנים רבות והיה לעמוד התווך של כל פעולה ציונית ארצית. ובעיקר למען הקרנות.
חסיד ותיק של האדמו"ר מסדיגורה ר' מרדכי פרידמן.
בימי המלחמה העולמית הראשונה והמהפכה ברוסיה, התמסר לעבודת סיוע ועזרה לפליטים.
לחם מלחמה קשה בשטח התרבות עם השלטונות הרומנים בעד עברית בבתי הספר. עם התארגנות הקהילה נאבק למען נציגות מתאימה של היהדות החרדית ורכש לו עמדה מכובדה גם בחוגים הבלתי דתיים.
ממייסדי גן ילדים עברי ובית ספר עברי "תרבות". היה יו"ר ועדת פליטי הגירוש מא"י (1914). בשנת 1924 עלה לארץ.
יסד עם ישראל טיבר את חברת "מרום" לגאולת קרקעות, עפי"ר עבור הקרן הקיימת.
בין השטחים שנגאלו על ידו; גוש עציון, נוה אילן, כפר אז"ר, אדמות אבו-גוש ועוד.
היה יו"ר המזרחי בת"א, שופט בית המשפט העברי, שופט בעירית תל-אביב.
היה חבר פעיל במרכז הקואופרציה. חבר בועדות למען הקק"ל, קרן היסוד. ממייסדי בית הכנסת "יבנה". היה יו"ר פליטי רוסיה. היה ציר הקונגרסים הציוניים : י"ז וכ"ב. היה ציר בקונגרס הבסרבאי (1921). חבר לשכת המסחר יפו-ת"א.
כתב מאמרים בעתונים: העולם, הצפירה, הצופה ועוד.
נפטר בתל-אביב, כ"ט שבט תשי"ז (1.1.1951).
בנותיו: הדסה אשת אהרן סולמון ז"ל (חלוץ הקבוצה הששית מרומניה. באחד מסיוריו בסביבות גוש עציון נהרג ע"י ערבים, כ"ט כסלו תש"ב), עדה אשת משה ריבק, דבורה אשת אריה ויסבין, זהבה אשת שמואל שטיינהודט, יונה מרגלית. על פעולותיו בגאולת קרקעות למען הקהק"ל פרסם יוסף וייץ בספרו "בחבלי נחלה".
יחיאל לנגר
נולד בעיירה שטוצין, ע"י דומרובו (גליציה) בשנת תרנ"ז (24.11.1897).
לאביו אלתר לנגר ולאמו רינה. קיבל חינוך מסורתי בבית ספר דתי, עם מורים פרטיים בלימודים חול, וגימנסיה בטרנוב.
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה (1914) עבר עם משפחתו לפרג (צ'כוטלובק ה).
בשנת 1916 התגייס לצבא האוסטרי ושירת בו בגדוד הפרשים מספר 2 עד גמר המלחמה.
בשנת 1919 עבר לגרמניה. היה שם פעיל ב"פועליציון".
בעיר הפסן עבר הכשרה, ובשנת 1921 עלה לארץ.
עבד זמן קצר בבניינים בתל-אביב.
ב-11 לאוגוסט 1921, לפי הוראות המוסדות הלאומיים, התגייס למשטרת הרוכבים. שירת בצמח, ראש פינה, מטולה ובאר-שבע. השתתף במלחמה נגד הכנופיות הערביות שפקדו את הצפון והמרכז, ובמיוחד הצטיין במלחמה בכנופיות שייך אבו-ג'איק בנגב.
בשנת 1924 נשא לאשה את לאה שושנה בת משה בקר (נפטרה בירושלים בשנת 1944) ובזיווג שני נשא בשנת 1958 את רות נוימן בת שמואל גלובסקי. הדריך רבים מהנוער ברכיבה והיו למופת בכל הסביבה.