הגאון רבי יוסף זכריה שטרן, רבה של שאוול (ליטא) ושניה - על הרב יעקב מזא"ה , רבה של מוסקבה.
מחקר מקיף בספר ''יהדות לטביה" על שלושת הקהלות בויסק, שימבורג ולוצין; הגאונים רבי מאיר שמחה והרגצ'ובי; על מאה ועשרים רבנים ואישי התורה שנספו בשואה.
הספרים : "רזא קנין תורה", "צדקה וחסד". ספרו "דעת-החיים" - ו"אהל שרה" מוקדש לשמה וזכרה של אשת-הנעורים ז"ל הרבנית שרה מלכה בת ר' זלמן מנדל אברמוביץ ז"ל (ראה "אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו", כרך י', עמוד 3601).
הרב הראשי הרצוג זצ"ל העריך מאד את יצירתו הספרותית של הרב רבינר . באחד ממכתביו מציין הוא את כח העיון והרציניות שלו. אף פירסם מאמר על הספר "רזא דחיי" . בו הוא כותב בין היתר: "הספר הזה הוא פרי עבודה עצומה, חכמה שהיא מלאכה רבה ומלאכה שהיא חכמה רבה".נואם מצויין : הופעתו הראשונה לפני הקהל - בלידא. הרב ריינס כותב בסמיכה בין היתר : "וגם נתןעסקן-צבורי : מיום עמדו על דעתו השקיע עצמו בעבודת הלאום. כמושפע מהרב ריינס דבקה נפשו בתנועת-המזרחי, והתמסר אליה בכל מרצו.
בשנת תרע"ו (1916),בהיותו במוסקבה, שימש מזכיר של ההסתדרות "מסורת וחרות ", בחדש כסלו תרע"א (בסוף 1917) השתתף בתור ציר בועידת "אחדות" שהתקיימה בקיוב.
היה פעיל בבחירות לקהלה היהודית הראשונה במוסקבה, ואח"כ - בחרקוב. פעל רבות בהכנות לקראת הועידה הכל-יהודית של יהודי רוסיה, שעמדה להתקיים, (ושבוטלה עקב תפיסת השלטון על ידי הבולשביקים).
משנת תרפ"ה-תרצ"ה, שנות שבתו בריגה, תפס מקום מרכזי בראש תנועת-המזרחי בלטביה. חבר מועצת קרן הקיימת - משרד הארצי-ישראלי, ומרכז עניני ההכשרה לעליית "צעירי המזרחי".
השתתף באלול תרצ"ד בישיבת ועד הראשי של המזרחי בלמברג. ציר לוועידות העולמיות של המזרחי בקרקוי תרצ"ה - ובציריך תרצ"ז, מטעם המזרחי את לבו במשך הזמן לדעת דרכי הדרוש וההטפה, וגם בזה הצליח מאוד, עד כי יודע עתה לדרוש ברבים ושפחותיו נוטפות שושנים".
במשך קרוב לחמשים שנה, הופיע לפני הציבור כארץ ובחו"ל, והטיף לתורה, ציון וצדקה.
בארץ ישראל. היה ציר לקונגרסים הציוניים התשעעשרה והעשרים. במשך עשרים שנות שבתו בארץ ישראל היה פעיל למען המזרחי - ולטובת מוסדות תורה וחסד והקרנות הציוניות. במשך שנים אלו, שימש ספרא-דדיינא בבית הדין הרבני בתל-אביב.