ד"ר ראובן בן-שם (פלדשוה)
נולד כ"ט אדר א' תר"ס (28.2.1900) בבוצ'אף (הידועה מספרי ש"י עגנון בשם ביטשאטש, כפי שנקראה ונכתבה באידית), מזרח גליציה.
לאביו יוסף (מגזע השושלת האדמו"רית ספרין, שהדמות הבולטת בה היתה של רבי יצחק אייזיק מקומארנה) ולאמו רחל בת גד דוד ספרין (ממשפחת ד"ר קרפל ליפא, שלפי מסורת משפחתית, ועממית מגיעה שלשלת יחוסה עד רש"י ועד דוד המלך).
נתחנך בידיעות היהדות ובהשכלה תיכונית. ב-1913 היה בצ'ורטקוב שבמזרח גליציה מראשוני החברים בתנועת "השומר הצעיר" (תנועה צופית ציונית), שגרעינה הראשון בעולם נוסד אז בגליציה, והמשיך בפעילות בתנועה בשנות מלחמת העולם א', בהיותו עם המשפחה בקהל פליטי גליציה בווינה, ואח"כ שוב בגליציה שצורפה במוצאי המלחמה לפולין המשוחררת.
ב-1919 עלה לארץ, עם ראשית העליה השלישית. היה פועל חקלאי ושומר במושבה יבנאל, וזמן מה שירת בתור שוטר-מוסף (נוטר).
נבחר בין נציגי הפועלים לועדה המכינה את אספת-הנבחרים הראשונה והיה ציר בועידת היסוד של הסתדרות העובדים (חיפה, 1920). אח"כ (1920-21) ראש קבוצת החלוצים שהכשירה את קרית-ענבים לנקודתהתישבות.
יצא להשלמת השכלתו באירופה. למד פילוסופיה באוניברסיטה והשתלם במיוחד בפסיכולוגיה והוסמך לד"ר לפילוסופיה. גמר שם את בית המדרש לרבנים.
פעל בווארשה בהוראת פסיכולוגיה בגימנסיות, בסמינריונים, באוניברסיטה עממית ובתור מרצה במדעי היהדות ועוד.
ב-1928 נשא לאשה את פנינה בת יהודה ריכטר (נספתה ב-1943 בגיטו ווארשה יחד עם בתם יוסימה, שבהגיעה אז לגיל 11 כבר היתה פסנתרנית גאונית וחברה בפילהרמוניה היהודית שבגיטו), ובזיווג שני נשא ב-1944 את רות בת נחום האלברשטאדט נכדת ר' יצחק פייגנבוים, שהיה רב מורה-הוראה בווארשה).
הצטרף לתנועה הציונית הרביזיוניסטית בראשיתה והיה יו"ר המרכז שלה בפולין ; ממיסדי תנועת בית"ר וממפקדיה; בעת הפילוג בתנועה הצטרף לפלג שנקרא "מפלגת המדינה העברית" ונבחר ליו"ר מרכזה בפולין ונתמנה למפקד עליון של תנועת הנוער שלה "ברית קנאים", ובתקופה מאוחרת יותר היד. מיסדו ומפקדו של "השומר הלאומי" (של "הנוער-הציוני''). נועד להיות אחד ממפקדי המיצעד של הנוער היהודי לעלות ברגל מפולין לארץ-ישראל, להפגין נגד השלטון הזר, הנועל שערי הארץ בפני עלית יהודים, ולפרסם בארצות המעבר ובעולם כולו את תביעת עם ישראל על ארצו. השתתף כציר בארבעה קונגרסים ציוניים.
השתתף בועידות פסיכולוגים ופילוסופים בפולין (ב-1935 ו-1937) ובקונגרסים מדעיים בינלאומיים. ערך עתונים יומיים באידית ובפולנית, פרסם מאמרים רבים וחוברות של פוליטיקה, ציונות, יהדות, פסיכולוגיה וחינוך. בגיטו וארשה היה מארגן ומפקד פלוגת לוחמים ואחרי המלחמה היה רב ראשי לשארית הפליטה של היהודים בפולין.
ב-1945 עלה שנית לארץ בתור מארגן ופותח את עלית המעפילים והמשיך בפעילות לאומית-ציבורית כחבר שלטון בית"ר ונציבות בית"ר בארץ, מארגן ומנהל מחלקת ההתישבות של ברית הצה"ר ובית"ר (בתפקיד זה פעל בהעברת אדמת שוני שליד בנימינה לשכונת נחלת ז'בוטינסקי, בייסוד המושבים נורדיה גרמת רזיאל וחוות-הנוער בבאר-יעקב, ועוד), פעיל בעבודה בית"רית-מחתרתית בתקופת המאבק נגד השלטון הזר ובשמירה מטעם ההגנה במלחמת הקוממיות. אה"ב חבר המשרד הישראלי בהנהלת הציונים הכלליים, אח במיסדר בני ברית, וזמן-מה נשיא לשכת "בוד" של א. נ.
ממשיך בפעילות חינוכית בתור מנהל הגימנסיה המאוחדת "סוקולוב-לאור" בת"א-יפו ומרצה מדעי לעם.
ספריו: (בפולנית) לילות ארץ-ישראל (11 מהדורות), נשמות אדומות (2 מהדורות), מאגדות המזרח, (בגרמנית) האוהל ; (באידית) לכסיקון חברתי (2 ברכים), פוילן ברענט (מפנקס החורבן) ; (בעברית) בין הקברות הזוממים, בין חומות הגיטו, פסיכולוגיה ( הראשון בעברית), זבטרופנומניה. צאצאיו: (מאשתו הראשונה) יוסימה ז"ל.
(מאשתו השניה) נקמיה, יועזרה.
ד"ר פיליפ ג'וזף (יוסף)
נולד במונטריאל (קנדה) כ''ב ניסן תרס''א (11.4.1901).
לאביו ירחמיאל בן צבי יוסף ולאמו שרה (אגוסטה). בת הסופר העברי משה פיינברג (נפטרה בירושלים, ח' אייר תש''י 25.4.1950) יוצאי ליטא שעברו לקנדה.
נתחנך על ידי הוריו לזיקה חיובית אל היהדות. גמר בית ספר תיכון, למד משפטים באוניברסיטה מק-גיל במונטריאל (1924) - וקיבל תואר LL.B.
בשנת 1927 הוכתר בתואר דוקטור פילוסופיה מטעם האוניברסיטה של לונדון. .ph.D.