ש. גראטש, עו"ד ש. אלקיים, עו''ד מ. קוסט, עו"ד א. אפלבום, עו"ד מ. הוכין, עו"ד י. גולדנברג, עו"ד צ. פרנקל.
מחמת מחלתו נאלץ לעזוב את הארץ בשנת 1944 וחזר לקנדה.
כיום יושב במונטריאל, הוא חבר הבר הקנדי (קוויבק), ומנהל חברות שונות שם. בביתו נערכות מסיבות ומגביות לטובת מוסדות שונים במדינת ישראל.
צאצאיו: ירחמיאל, יהודית (ג'ון) אשת מורטון לוי.
פרופ' אפרים קציר (קצ'לסקי)
נולד בלודז (פולין) תרע"ו (1916).
בשנת 1923 עלה לארץ עם המשפחה והשתקעו בירושלים. כאן גמר את הגימנסיה. ואח"כ למד מדעי הטבע (בעיקר ביאוכימיה) באוניברסיטה העברית ו הגיע לתואר "מוסמך" למדע- הטבע". הוסיף להשתלם באוניברסיטאות בחו"ל.
סיים את האוניברסיטה בקבלת התואר ד"ר לפילוסופיה, המשיך לעבוד במחקרים ובניסויים בטבען של החומצות המרכיבות את החלבונים, ובעבודתו זו נתפרסם בעולם המדע, וב-1947 היה חבר-מחקר בטכניון בברוקלין ובאוניברסיטה קולומביה בניו-יורק.
נשא לאשה את נינה לבית גוטליב. במלחמת הקוממיות שירת בחיל המדע של צה''ל והגיע לדרגת סגן-אלוף.
ב-1951 נתמנה לראש המחלקה לביאופיסיקה במכון וייצמן ברחובות, ומזמן לזמן העניק מכושרו ומידיעותיו גם למוסדות-מדע אחרים: בתור פרופסור-אורח באוניברסיטה העברית.
חבר-מחקר באוניברסיטת הרוורד (1951-52) ופרופסור-אורח בה (1957-58). קיבל הקצבות למחקר מאת המכון הלאומי לבריאות שבארה"ב. כעת הנו חבר המועצה המדעית לישראל, חבר באגודת הכימאים בישראל, בחברה הכימית האמריקאית, באקדמיה למדעים בניו-יורק ובאגודה האמריקאית לקידום המדע.
נוסף לפרסומים בכתבי-עת מדעיים ריכז חלק ניכר של חידושיו בספרו "דגמי הפריטאין".
בשנת 1949 קיבל פרס-טשרניחובסקי של עירית תלאביב לתרגומי-מופת על תרגום ספר "המדע המודרני" להיימן לוי. בשנת 1959 הוענק לו "פרס ישראל" על עבודתו בחקר החלבונים.
יעל ביחובסקי
נולדה בחדרה, י"ז אב תר"ס (12.8.1900).
לאביה אריה וילנסקי (ממיסדי המושבה חדרה, בני של ר' שלום וילנסקי מגואלי אדמת חדרה בשנת תרנ"א-1891) ולאמה שרה בת שור שורץ. קיבלה חינוך עממי במושבה. קורס לאחות רחמנית באיטליה.
היתה פעילה בארגוני הנוער במושבה.
מסירותה לסובל מצא פורקן בעזרה לפליטי תלאביב ויפו שגורשו במלחמת העולם הראשונה ורבים מהם מצאו מקלט בחדרה.
היתה סוחבת סלי מזון לחלוקה ביי הנזקקים. בשנת 1921 נישאה לד"ר יצחק ביחובסקי (ראה בכרך זה).
המשך למעשיה אלה היתה עבודתה בין הסטודנטים הזרים באיטליה שלשם הגיעה עם בעלה שלמד אז רפואה. "אם הסטודנטים" קראו לה אז.
ביתה היה - המכבסה והמתפרה של הסטודנטים העניים יוצאי אירופה.
במרפאות העירוניות של פוזה ופלורנץ התפרסמה בתור האחות היפה מפלשתינה העושה זריקות בלי כאבים ומחליפה תחבשות בלי סבל.
לתכונותיה האנושיים מצאה בעבודתה בועד למען החייל במלחמת השחרור.
במסירות ובחיבת אם טיפלה בחולים הפצועים מוכי הגורל, קטועי הרגלים והידים והמשותקים מפצעי המלחמה.
זמן רב לאחר הקרבות שימש ביתה למקום מפגש