לידידיה הפצועים המבריאים שבאו להתייעץ ולקבל סעד ומלת נחומים.
גם כשהיתה חולה לא שכחה את הנזקקים ודאגה להם.
נפטרה בפתח-תקוה, י"ח אב תשט"ו (6.8.1955).
ד"ר שמשון יוניצ'מן
נולד לוצק שבווהלין (אז רוסיה ובין שתי מלחמותהעולם פולין) בשנת תרס"ז (1907).
קיבל חינוך מסורתי וכללי. למד באוניברסיטה בפראג, בה היה פעיל בארגון של סטודנטים ציונים, והוסמך לד"ר לרפואה. בשובו לפולין לא פנה לעסוק במקצועו המכבד והמכניס, אלא התמסר לריפוי עמו ממחלת הגלות והגלותיות על-ידי פעילות בתנועה הציונית-הרביזיוניסטית כקצין נציבות בית"ר בפולין וכחבר הנהלת התנועה, מארגן העליה החלוצית של הבית"רים ללא רשיונות-עליה מאת הממשלה המנדטורית הבריטית, שחולקו למי שחולקו באמצעות הסוכנות היהודית (בקיצור: אירגן את העליה שנקראה "בלתי חוקית"). היה מידידיו הקרובים של זאב ז'בוטינסקי, ליווה אותו במסעיו בפולין ואף הוא עצמו כבש לבבות בנאומיו.
ב-1935 עלה לארץ, הועמד בראש פלוגת הגיוס של בית"ר בראש-פינה (שאחד מחבריה, חניכו ופקודו, שלמה בן יוסף הי"ד, קידש את השם בתור ראשון להרוגי המלכות), והוא, הרופא המוסמך, חי את חיי העמל והמחסור כמו יתר החברים החלוצים.
נשא לאשה את חנה לבית ורטהיימר. ב-1941, אחרי שרוסיה נסחפה לחזית המלחמה נגד גרמניה, נסע לטהראן להסביר לאנשי המשלחת הרוסית את מטרות המלחמה של עם ישראל ואת שאיפתו המדינית במסגרת המדיניות העולמית. היה פעיל בתנועת המחתרת של אצ"ל, ובהיותו מכובד בעיני לוחמי המרי שבכל הארגונים, ניסה לא פעם לתווך ולפשר ביניהם למען הקמת חזית-מלחמה אחידה נגד השלטון הצר. נאסר בין מאות הלוחמים לחרות, נעצר בלטרון ואח"כ הוגלה לאריתריאה ולסודאן, ומשם נלקח לזמן-מה לכלא קאהיר, לחקירה ע"י האינטליג'נס הבריטי, ביחוד על מגעיו עם הרוסים בטהראן.
כששוחרר לחזור לארץ אחרי קום המדינה, שוב נכנס לפעילות ציבורית-מדינית כיו"ר ברית חרותהצה"ר, חבר נשיאות הועד הפועל הציוני, חבר הועד הפועל של הקונגרס היהודי העולמי ועוד. ועד כמה העדיף אינטרסים כלל-לאומיים על חשבונות אישיים וכיתתיים, הוכח מהצטרפותו לועד הציבורי להקמת "בית אליהו גולומב" להנצחת זכרו של מפקד ה"הגנה", אף כי לא מעט סבלו הוא ואצ"ל בשל פעולות פנימיות וחיצוניות שונות של ראשי ה"הגנה". מפעם לפעם נסע לארצות הגולה לשם הידוק הקשרים בין מרכז תנועתו בארץ ובין סניפיה בתפוצות.
היה חבר הכנסת השלישית והרביעית ברשימת חרות ואהוב ומכובד גם אצל יריביה הפוליטיים.
אחרי יום פעילות בכנסת נפטר בירושלים, ד' ניסן תשכ"א (21.3.1961), ובהתאם לצוואתו הובל לקבורה בראש פינה, ליד קברו של שלמה בן-יוסף הי"ד, שליווה אותו בדרכו האחרונה אל הגרדום בכלא עכו.
ירוחם פישל לחובר
נולד י"ח חשון תרמ"ד (נובמבר 1883) בוחרז'ל שבמערבה של פולין.
לאביו שלמה יהודה (סוחר) ולאמו בלה. למד בחדר ובבית המדרש והשתלם בלימוד עצמי בהשכלה כללית, ובעיקר בספרות גרמנית, והתפתח בו הדחף להביע בכתב בעברית, בשפת-התרבות של היהודים בסביבתו, את הגיגיו על נושאי קריאתו ועיוניו בשאלות הספרות והחיים. בתור מעריץ הספרות בכלל והספרות העברית בפרט, ומתוך הרגשת יעוד לפעול וליצור בה, ביקר בבחרותו באודיסה לרגל מסעיו בעניני מסחר ברוסיה) אצל ביאליק ואחד העם והושפע ולמד משיחותיו עמהם.
בשנת 1904 התישב בעיר צ'כאנוב ועסק במסחר ושלח ידו גם בעבודה ספרותית, כשפרסם באותה שנה ב"הצפירה" את מאמרו על שאול טשרניחובסקי . אח"כ באו מאמריו על ביאליק ואחד העם , וב-1907 כתב ב"העולם" מאמר על שלום אש . באותה שנה עבר לווארשה ויסד וניהל שנים אחדות את הוצאת הספרים "ספרות", וכך הגיע למגע פרופסיונלי מתמיד עם הספרות העברית ויוצריה ולקשרי ידידות עם י. ל. פרץ, הלל צייטלין, ודוד פרישמן . ביחד עם פרישמן ערך והוציא בסידרת "רשפים" 50 חוברות של ספרות מודרניסטית (לפי קנה המידה של הימים ההם). המשיך בשרות הספרות כבעל הוצאת "אחיספר" ועורך הקובץ "נתיבות" (ב-1913) בו נדפסה מסתו על מ. י. ברדיצ'בסקי . במלחמת העולם הראשונה היה מורה לספרות בבית